לא עשיתי צבא, הפסדתי?

היי, אני בת 20.
לא השתמטתי מהצבא, באמת לא יכלתי לעשות צבא.
בהתחלה אפילו גם לא רציתי מכמה סיבות:
1. הזלזול הקבוע בחיילים בביקור רופא, שבעקבותו אפילו מישהי שאני מכירה צמח עכשיו..
2. מלא חיילים בעצמם אמרו שלא כדאי להתגייס.
3. השכר הזעום, אמרתי שבטח באזרחות אני אחסוך וארוויח מלא ובטח אחרי שנתיים אני כבר אהיה לאחר שלמדתי, ועשיתי כבר רישיון וקניתי אוטו אבל בסוף לא קרה כלום ולא חסכתי כלום בשנתיים האלה
4. אני לא מסוגלת כשקשוחים אלי יותר מידי ועושים אותי מסכנונת בגלל שאני לא יכולה להגיב, זה גורם לי למרוד, ובטח היו שמים אותי בכלא, ואוהו איזה כתבות קראתי על חיילים בכלא, אפילו מישהי הגיבה לאחת הכתבות שהיא עובדת בכלא אזרחי ושאפילו למחבלים לא מתייחסים ככה, אני לא מבינה גם למה צריך לשים *חייל* בכלא.
ועוד מלא סיבות וסיבה עיקרית אחת שלא ארשום אותה שבגללה באמת לא יכלתי לעשות צבא.
אני גם לא יכולה להתנדב לצבא בגלל אותה הסיבה.
לפני שקיבלתי את הפטור ואמרתי לאנשים שאני לא רוצה לעשות צבא הם אמרו לי שדווקא צבא יכול לתת לי דחיפה מאוד חזקה לחיים.
בשנתיים האלה שלא עשיתי צבא לא חסכתי כלום, אני משכירה דירה לבד והשכירות, האוכל וכל ההוצאות אוכל לי את כל המשכורת.
אני גם לא מרגישה שעשיתי משהו משמעותי בשנתיים האלה, הכל נשאר אותו דבר לא קיבלתי שום דחיפה לחיים, לא זכור לי משהו משמעותי מהשנתיים האלה, רק שפשוט עבדתי בעבודות מזדמנות על שכר מינימום...
הרבה אנשים בשנות ה-20 לחייהם סיפרו לי שהם עדיין בקשר עם חברים מהצבא ושהם החברים הכי טובים שלהם.
בשנתיים האלה שהייתי אמורה לעשות צבא סיפרתי למישהי שאני שמחה שלא עשיתי צבא והיא אמרה לי שהפסדתי ושהתקופה שהיא הכי רוצה לחזור אליה זה הצבא ושהחברה הכי טובה שלה היא מהצפון (אנחנו מהדרום). אמרתי לה: אבל אני יכולה לחסוך בשנתיים האלה והיא אמרה יש לך את כל החיים לחסוך, צבא זה רק פעם אחת.
אני עובדת כרגע כקופאית בסופר, תופתעו אבל זאת עבודה סופר קשה, במיוחד לפני החגים ובשישי ואני מאוד לא אוהבת את העבודה הזאת ולא מרוצה ממנה, החלום שלי מגיל קטן הוא להיות מאפרת.
אני מתה על איפור, מתאפרת כל בוקר שעה וחצי, יש לי שידת איפור מפוצצת באיפור ומברשות, כל כך הייתי רוצה להיות מאפרת ולעשות את מה שאני אוהבת, גם מאפרת טובה יכולה להרוויח לא מעט. קורס איפור עולה 10,000 שקל, כמו שכתבתי, ההוצאות על הדירה אוכלות לי את כל המשכורת, אני לא יודעת אם מתישהו אני אוכל לחסוך את כל הסכום הזה, וגם אם כן, בזמן הקרוב זה בטוח לא, אני כל הזמן אומרת לאנשים אחרים כמה שאני לא מרוצה מהעבודה שלי והיה בא לי לעבוד כמאפרת..
פגשתי באיל מקיאג׳ מישהי שהייתה איתי בשכבה והיא כבר עובדת שם, היא אמרה שמהכסף של המענק בצבא היא למדה איפור, היא עקפה אותי, הייתי בטוחה שבטח בשנתיים האלה אני אחסוך בשנייה ת10,000 אלף שקל וכבר אהיה מאפרת עוד לפני התאריך שבו הייתי אמורה להשתחרר.
בטח הצבא היה נותן לי דחיפה לחיים וישר אחרי הצבא הייתי הולכת ללמוד איפור ועושה רישיון וקונה אוטו מהכסף של המענקים.
אבל עכשיו אני בספק אם אי פעם אני אצליח לחסוך ללימודים, רישיון ואוטו, כמו שכבר כתבתי, העבודה אוכלת לי את כל המשכורת, זה גם מאוד קשה לי להיות לא ניידת.
ממש לא היה בא לי כל החיים לעבוד בסופר, זאת גם עבודה מאוד נוראית ואין לי אף עבודה אחרת לעבוד בה.
אני מרגישה פספוס שאני לא יודעת מה זה צבא ושמה שעשיתי בשנתיים האלה זה גם ככה מה שאני אעשה עד הפנסייה.