אני בכיתה יב כבר בהכנות למסיבת סיום והכל, עוד מעט מסיימת תיכון ומתחילה את השירות הצבאי.
בתקופת התיכון הרגשתי הרבה לבד. אף פעם לא הייתי ילדה מקובלת מוקפת חברים אבל תמיד היו לי את הכמה חברות הקרובות אלי.
אבל בשנה האחרונה התרחקנו ומצאתי את עצמי הרבה פעמים לבד בשכבה, בחגים או אחרי צהריים.
אני מרגישה שקופה בבית הספר ועם חברות שלי.
ניסיתי לדבר איתן והן אמרו שישימו לב לזה יותר אבל אין שום שינוי.
הן עסוקות בעצמן ונזכרות בי רק שצריכות ממני משהו.
אני גרה בישוב נידח בצפון ואין לי אפשרות להכיר אנשים ממקומות שונים, ואנשים מהישוב שלי זה כבר אבוד. בנוסף קשה לי להתחבר לאנשים ובמיוחד לבנים.
אף פעם לא היה לי חבר או אפילו ידיד ואני לא יודעת מה לעשות לגבי זה.
הרבה פעמים אני בטוחה שלא מתחילים איתי כי אני מכוערת. לכל החברות שלי כבר היה חבר ורק אני אפילו עוד לא התנשקתי.
כולן נראות טוב גבוהות ורזות אז ברור שיעדיפו אותן על פני.
המחשבה שלי תמיד זה שיש כלכך הרבה בנות יפות ממני, חברותיות ממני, ופתוחות יותר ממני אז למה שירצו אותי? אני יודעת שאני צריכה ללמוד לקבל את עצמי אבל זה קשה ומרגיש בלתי אפשרי.
אני מתגייסת לבסיס סגור עוד כמה חודשים ומקווה מאוד להכיר שם חברות וחברים ואפילו בן זוג אבל מאוד מפחדת שיקרה לי מה שקרה לי בתיכון, שהייתי שקופה לאנשים ואפילו לחברות שלי.
אין לי בן זוג לנשף ואפילו אין לי חברות לנסוע איתן.
אני בחרדות שאשאר לבד כל החיים אני בוכה כל היום ואני לא יודעת אם הבעיה אצלי, אני יודעת שזאת אשמתי שקשה לי להתחבר עם אנשים אבל אני לא יודעת איך לשנות את זה.
התקווה שלי היא שאסיים את התיכון כבר ואתחיל חיים חדשים בצבא אבל עדיין מפחדת שלא אסתדר שם.
האם בצבא באמת מכירים חברים לחיים? אני יודעת שהתיכון זה לא הכל בחיים וזה לא החיים האמיתיים אבל זה המצב שאני נמצאת בו עכשיו. האם באמת אחרי התיכון הכל משתנה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות