(בת 23)
אחרי 5 שנים של קשר ושנה של תהליכי פרידה - נפרדנו סופית. לפני.. 5-6 חודשים. לפני 4 חודשים הצד השני נכנס לקשר שעתיד להגיע לחתונה.
ההתחלה כמובן הייתה גיהינום. אבל מצאתי את הכוחות להמשיך, רציתי להמשיך. התחלתי לחפש להגדיר את עצמי מחדש.. בלי אותו אדם. נכנסתי לכושר, השקעתי בלימודי התואר, השקעתי במשפחה שלי, הגדרתי לי תפקידים חדשים בבית מאחר והיה לי יותר זמן. יצרתי קשרים חדשים, השקעתי בתחביבים ישנים.
סה"כ, כן, נאבקתי ממש להמשיך. סירבתי לוותר.
אני עדיין מסרבת.
פשוט.. קצת נתקעתי.
לפני שבוע בערך יצא לי לפגוש את אותו בנאדם, ולגלות על החתונה העתידית.
ומאז, בהדרגה, הרגשתי את עצמי שוקעת.
"כלכך קל להמשיך הלאה ממני?" "למה לי אין מישהו?" "למרות כל מה שעשיתי, אני חסרת כל ערך?"
אלו סוג המחשבות שפשוט התחילו לאכול לי את הראש.
אני יודעת, בשכל, שאני טועה.
חושבת שאני פשוט מקנאה.. הרי אם עכשיו הייתי בקשר, אולי זה לא היה מפריע לי.
חושבת שזה מפריע לי בעיקר מקנאה.. וכן, גם קצת כי אני מתגעגעת.
כי לא שחררתי עדיין את השייכות שלי לאותו בנאדם, כנראה כי עוד לא נכנסתי לקשר אמיתי מאז..
למרות כל הקשרים שיצרתי, לא הצלחתי ליצור קשר עמוק, גם לא עם חברות..
אין לי חברה טובה או מישהי לדבר איתה.
אחד הדברים שאני ממש מנסה לשפר אלו הכישורים החברתיים שלי..
ואחרי הכאפה הזו, מצאתי את עצמי שוב.. נתקעת..
יומיים שלא יצאתי מהבית, חוץ מקניות אוכל ולרדת עם הכלב שלי.
ואני ממש, לא אוהבת את זה.
אשמח לקבל עוד דעה.. או סתם מילה טובה.
תודה רבה לכל מי שמקדיש מזמנו
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025