אז... היי אני נאור (כפי שבטח הבנתם מהשם). נולדתי בבלרוס ב-96' בעיר קטנה בשם ויטבסק אם מישהו רוצה לחפש על המפה. עליתי לארץ ב-2001 ומאז אני מתמודד עם הקשיים היומיומיים של להיות אני.
כבר מגיל צעיר התחלתי לחפש משמעות בהכל, רק השנה הבנתי שמשהו בטח לא בסדר בילד בן 6 שחושב על "האם בעצם כל מה שאני עובר בחיים זה חלום" ושואל שאלות בסגנון הזה שלמעשה עד היום אני מרגיש שלא קיבלתי עליהם תשובה (ובכל זאת אומרים לך שכשתגדל, תבין.) אחרי זה כבר הכל ברור שזה מגיע למשמעות החיים וכו'... אף פעם לא היו לי הרבה חברים (אם בכלל) ביסודי שנאו אותי על היותי רוסי ולכן תמיד הרגשתי מופלה בין החברה, לא שווה לאף אחד ועד היום אני מרגיש ככה. כשהגעתי לחטיבה התרכזתי לרוב בלימודים לכן לא חשבתי על כל זה. כשהגיע לתיכון זה הכל התחיל... מאהבה ראשונה, לחוסר ביטחון עצמי, לשרירים שתמיד רצית והאוניברסיטה אליה רצית להתקבל... כשאתה מגיע לתיכון רק אז אתה מגלה באמת מה הפוטנציאל האמיתי שלך ואני גיליתי שאם לא גאון אני לפחות "מחונן" אבל עם זה מגיע הביקורת העצמי האיומה וחיים קשים ועוד איך. פעמים רבות שקלתי פשוט לזרוק הכל, לקחת את הגיטרה ולברוח כמה שיותר רחוק מכל המקום הזה. אני יודע שזאת לא הסיטואציה האידיאלית אבל אני במרדף אחרי שינוי בחיים. הם נהיים משעממים, מעצבנים, חששות שחוזרות אחרי עצמם ורק כשאני באמת עושה משהו שאני נהנה בוא אני מרגיש הרבה יותר טוב וחי עם עצמי. גם הציונים שלי משתפרים, גם החיי חברה משתפרים והתחלתי לשים לב שהכל תלוי במצב רוח שלי. בקיצור, השאלה שלי היא כזאת, האם להמשיך עם החיים שלי ככה או באמת לזרוק הכל לאשפה ולהתחיל מההתחלה? האם באמת להתנתק מכל מה שנעשתי, למחוק הכל ולהתחיל דף חדש בהיסטוריה או לנסות לתקן את הישן? באמת מעניינת אותי מה דעתכם בעניין כי דעתי לא בטוחה אף פעם ואני עלול לשנות אותה בכל שנייה, בכל מקרה תודה לכל מי שעונה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות