נמאס לי כבר רוצה להיות בחורה נורמלית שיוצאת ונהנת וקונה ,ויש לי את כל האפשרויות האלה והחיים שלי באמת דבש ,אבל מה שהורס אותם והופך אותם למכוערים זה הבולמוסים התמידיים האלה שלא נפסקים. אני מגיעה למצב שאני חושבת רק על אוכל,ואפילו הבן זוג לא מעניין אותי והחברות בכלל שלא נדבר.אם אני מתחילה בעוגייה קטנה או בשניצל אני מסיימת בסופו של יום את כל המטבח.אני כבר נגעלת מעצמי,בגלל הבולמוסים האלה אין לי חשק להפגש ולראות אף אחד,פשוט להיות עם עצמי לבד ורק לאכול ולאכול.תחושה ממש מוזרה,כי הכי טוב לי בחיים ויש לי הכל,אבל התאווה הגדולה הזו והמחשבות על האוכל גומרים אותי והופכים אותם לבלתי נשלטים.מזה המצב הזה שאליו נקלעתי?אל תגידו לי להתייעץ עם פסיכולוג או רופא,אני רוצה לצאת מזה לבד בעצמי,אבל איך?ולכן אני צריכה לשמוע עצות מאנשים שחוו או חווים את זה.למה התאווה הגדולה הזו לאכול ולאכול בלי סוף,ולא רק זה אחרי שאני טוחנת כל היום בלי סוף אני קמה בבוקר עם בטן מקרקרת כאילו לא אכלתי.אלוהים האוכל הזה שיגע לי את החיים אני באמת לא ידעת מה לעשות וכיצד להתמודד עם הבעיה החמורה הזאת.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות