איך תמיד הילד הרע ימשוך אתכם יותר?

היי
רקע על עצמי: אני מהצפון הרחוק, עיר שמפוצצת ערסים ופרחות קשות. אין שום דבר טוב כאן. אחרי הצבא אני עף מכאן על טיל.
אני דתל"ש, נשים לא היו בראש שלי עד גיל 17.
וכשנרשמתי להתנדבות מסוימת התאהבתי בבחורה הראשונה ששמה עלי, הבחורה הראשונה שדיברתי איתה, החיבוק הראשון שקיבלתי מבחורה.
מאז עברו הרבה מים בנהר, התבגרתי, התכשלתי התחטבתי, החכמתי.
אני יכול להתחיל עם בחורה כמעט בכל סיטוציה. באוטובוס, בקניון, בעבודה, בבסיס.
אני בטוח שאני בחור מקסים, חכם, שנון, נראה נהדר. אם הייתי אישה הייתי קופץ על המציאה.. לא ממעיט מערכי יותר. בעבר הייתי כזה, זה שנותנים לו מחמאה כמו "בואנה אור אתה נראה טוב" הייתי עונה "עה..." היום אני עונה "תודה רבה אני עובד על זה קשה"
אני תמיד עובד על עצמי, אומר לעצמי כל הכבוד על הדרך ונותן ביקורת על מה שעשיתי לא טוב או טוב.
בנושא הרומנטיות, לא הולך לי. כלום, אני כבר שנה וחצי לא הייתי בדייט. בתול. גם הזוגיות היחידה שהיית לי נמשכה חודש, לא עם בחורה שהיא הטעם שלי. רק מתוך סקרנות לדבר הזה שנקרא זוגיות.
והאמת? שזה מתחיל להפריע לי ביום יום. במידה ואני רואה זוגות הולכים יחד אני פשוט מזיז את הראש.
קשה לי, פעם הייתי אוהב לראות זוגות ומאחל לעצמי זוגיות. אבל משהו מתחיל להישבר..
כלכך הרבה סירובים, מה הטעם בכלל?
תמיד זה נגמר אותו הדבר.
סיטוציה אחרונה שהיית לי לדוגמא:
התחלתי עם משהי באוטובוס, היה ממש נחמד וגילינו הרבה דברים במשותף.
בסוף הנסיעה היא הביאה לי את האינסטגרם שלה.
התחלנו לדבר, שניסיתי לחתור לקחת את זה לדייט ולמס' טלפון היא התחילה לסנן ומשם זה נגמר.
לאחרונה היא העלתה תמונה, ועם מי? עם אותם הילדים הרעים שמחליפים נשים כמו גרביים.
מתנשקים. זוגיות למופת, מיד אחרי הוא הולך לבגוד בה ואני בטוח שגג חודשיים הם לא יחד.
וזה קורה כלכך הרבה, יותר מדו ספרתי בשנה האחרונה!
למה דווקא בשוק הזה הגברים הטובים, האכפתיים, אלה שחשוב להם זוגיות, אהבה, חיבור נפש לנפש.
נפגעים?
ואני ממש לא איזה חנבץ, אני גבר על! לא פחות.
אבל למה הפחים שמחליפים בחורות כל חודש הם אלה שנהנים הכי הרבה?
יש לי בן דוד כזה. כל שבועיים משהי אחרת. הזייה!!!!
זה באמת בה ממקום של כאב, ממקום של באסה, ממקום שדיי, נשבר.