הציע נישואין והרגשתי שאני לא יודעת איפה אני נמצאת אחרי השנים האלה

שלום,
המצב מאוד מסובך אני מקווה שתבינו.
קודם כל שמי ענבל אני בת 25 יש לי חבר במשך 6 שנים- וכרגע אנחנו מאורסים.
עברנו המון עליות ומורדות בקשר וכשאני אומרת המון זה המון!
המון ריבים, ויכוחים, חוסר התחשבות, אין עם מי לדבר, ריבים קשים שמגיעים גם לדיבור מלוכלך מאוד , השפלות אחד של השני, אך בדרך הגורל או בדרכנו, תמיד חזרנו להיות ביחד , אמרנו מתקנים אבל בעצם לא כ"כ קל לתקן מה שהרסנו .
מצד שני יש בינינו אהבה מאוד גדולה, פעם הקשר היה מאוד עמוק כרגע פחות אבל עברנו המון חוויות , המון כייף אושר, צחוקים , חברות! שותפות, בסך הכל אפשר להגיד כמעט כמו זוג נשוי. קשה לתאר את החיים אחד בלי השניה.
כרגע אנחנו מאורסים ומאז שהוא הציע לי נישואין פתאום הרגשתי שאני לא יודעת בדיוק איפה אני נמצאת אחרי 6 השנים האלה, ומרגישה שגם הוא לא בטוח בעצמו. זה פשוט תקוע כבר ככה חמישה חודשים מאז שהוא הציע לא קבענו כלום לא עשינו כלום, שנינו. לא יודעת למה אנחנו מחכים אבל כל פעם אנחנו או יותר בדיוק אני מתרצת באיזה תירוץ שעוד שבוע נסגור . והזמן פשוט עובר וכלום לא קורה.
בשנים הראשונות לקשר אני הייתי "יותר חזקה" , הייתי בשליטה, כל הזמן הוא היה מקרקר סביבי והיה רוצה שנהיה ביחד כל יום ושכל דבר נעשה ביחד, היה מקנא לי, היה דואג, היה מקדיש לי המון תשומת לב כאילו אני הבחורה היחידה שהוא רואה דרך העיניים עד שכבר זה היה בהגזמה וכבר לא רציתי את כל זה . נפרדנו לכמה חודשים וחזרנו. אחרי שחזרנו אני חזרתי בגישה להשתנות, להוריד קצת חברים, ידידים בילויים מועדונים, להעריך יותר אותו, לבנות משהו יציב יותר, הייתה בינינו אהבה מאוד מאוד גדולה שאני לא יכולה לתאר במילים. אני כבר לא יודעת אם זאת אותה האהבה הזאת, בשנתיים האחרונות אני מרגישה שאני נמצאת עם בנאדם אחר לגמרי ממה שהכרתי.
אין לי עם מי לדבר, מאוד אגואיסט (עושים רק את מה שהוא רוצה, או מה שבא לו, וכו') ובמידה ולא עושים מה שהוא רוצה הוא מתחיל להתעצבן מתחיל להטיל וטו או זה או כלום, כל היום מחפש להיות עם חברים, כל הזמן אני מרגישה שהעיניים שלו עפות והא מסתכל על בחורות ומעביר ביקורות, מצחיק אותי שאני נראית טוב מאוד, אפילו בהרבה יותר מימנו, והוא מרשה לעצמו להיות כזה. בכל פעם שהוא עושה את זה אני פשוט מרגישה כזאת קטנה ליד אותן בחורות, מכאיב לי כפליים שהוא כבר לא רואה אותי בצורה כזאת. כל הזמן עייף, לא יודע לעשות את ההפרדה הזאת בין עבודה, חברים , משפחה וביני.
אני חושבת שבגלל שאני יזמתי את החזרה אז בזמנו, מאז הוא התחיל כמו שאומרים "לטפס עליי" . הרגיש כבר בטוח במקום שלו ועכשיו כאילו מותר לו לעשות הכל. אני יודעת שאני גם לא טלית שכולה תכלת, אבל כל דבר בא בעקבות ההתנהגות הזאת שלו. אני רבה איתו הרבה ומתעצבנת הרבה , כי כל פעם אני מנסה לשנות את ההתנהגות שלו ולא מצליחה.
אני לא מצליחה לקבל את זה שזה הוא , עם כל החסרונות והיתרונות. כי פעם הכרתי בנאדם שונה לגמרי!!! סבבה אנשים משתנים, מה שחיפשתי בגיל 19 זה לא מה שאני רוצה עכשיו, ואותו הדבר הוא. אבל קשה לקבל שבנאדם הופך מקצה אחד לקצה השני.
הוא תמיד מתלונן שאני עצבנית , שאני מדברת לפעמים לא יפה, שאני תמיד לחוצה. אבל זה מה שהוא גורם לי. אף פעם לא מרגיש לי בטוח.
כל טלפון זה אולי הוא בכלל נרדם אולי הוא פה אולי הוא שם. עד שאני מרגישה מעיקה וגם על זה כבר מתעצבנת.
אני לא יודעת איך זה קרה ואיך הגענו למצב כזה , אבל אני כאילו מרגישה בהכל הולך בכח בגלל ש"חבל לזרוק 6 שנים". לא מספיק כל זה וגם לפני שנה וחצי הוא התחיל לשחק קלפים בין חברים. היו משחקים על עשרה שקלים ככה "בין החבר'ה" , עד שזה הגיע למצד שכיום אחרי שנה וחצי, הוא דורש לשחק פעמיים בשבוע, זה כבר לא עשרה שקלים אלא 300/500 ש"ח, בכל אופן זה מה שאני יודעת זה יכול להיות פחות או יותר. הוא כל היום מחפש רק לשחק קלפים, אני רואה הודעות אצלו בטלפון כל הזמן מנסה לארגן משחקים מחפש מי משחק ואיפה, כל פעם שאני אומרת לו היום בוא נטייל יש חברים יש משהו אם זה מתנגש עם הקלפים אז ברור מה הבחירה שלו. אני לא תמימה ולא אדישה למצב, זה גורר המון ריבים, עד שתפסתי אותו גם משקר לגבי זה והולך לשחק מאחורי הגב שלי ושוב נפרדנו בגלל זה ואמרתי או קלפים או אני!
נעלמתי לשבועיים, היה לי הכי קשה בעולםםם, ושוב הוא חזר והבטיח שאני וברור שאני!!! ו"שהוא יעשה הכל כדי להתחתן וזהו ושאני ירגיש בטוח ואין לי ממה לפחד"אבל אחרי חודש זה שוב חוזר ושוב הוא מבקש לשחק.
אני מרגישה שפעם לא היה להיט, אבל יכלנו לתקן.ועכשיו מהקלפים, בכלל המצב גרוע.
הוא תמיד אומר שזה הדבר שהכי כייף לו לעשות , והוא "הולך להביא כסף".
וכשהוא אומר לי את זה אני בכלל משתגעת , מדברת אליו שעות שעות אבל נכנס מאוזן אחת יוצא מהשנייה.
אני מפחדת מהכל אני לא יודעת מה לעשות.
אני עד עכשיו נתלית על זה , ואני לא יודעת עם בכלל יש פה משהו להתלות עליו ובמה אני תופסת.
קשה לי מאוד לקום וללכת, כל פעם אני חושבת שיהיה בסדר יהיה בסדר אבל זה תופס רק ליום יומיים. אין כח כבר להתמודד עם כל זה, לפעמים אני פשוט לא יודעת כבר איך להתמודד אז זה זורם ככה , אנחנו ביחד , אז נישן ביחד , אבל בלב לא טוב לי.
בא לי שזה יהיה מושלם, בא לי שזה יהיה איתו, קשה לי לותר עליו, אולי שכחתי להזכיר פה גם את הדברים הטובים שבו אבל גם יש כאלה, והרבה.
לא יודעת אם הגענו למצב של אין חזור , אבל אני רק יודעת שזה מעסיק אותי כל היום ולא נותן לי מנוח, אני לא ישנה טוב בגלל זה בלילה, אני לא עובדת טוב, אני לא יודעת בכלל כבר מה כייף לי ומה לא, גם כשאני עם חברים יוצאת מבלה, הראש שלי לא שם! וכולם מרגישים את זה.
תמיד מעירים לי על זה שרואים לי בעיניים שעצוב לי, ובאמת עצוב לי.
אני פשוט אובדת עצות, זה אמנם על קצה קצה המזלג, יש לי עוד המון המון מה להגיד אבל יקח לי ימים לרשום הכל.
מקווה שהבנתם ותוכלו לעזור לי קצת:)
תודה רבה ויום טוב.