אני בת 23, כרגע יש לי עבודה מעולה אך יחסית די שואבת במהותה ( יש לציין שהיא מחוץ לעיר שאני גרה), בתקופה יחסית פעילה בחיים שלי מבחינת למידת מקצוע חדש, אימונים אינטנסיביים ועוד.
תמיד הייתי בחורה קצת יותר מחושבת ואפשר לקרוא לזה כבדה מבחינת יציאות.
יש לי חברות קרובות שהן מאוד בעד לצאת כל שבוע - אבל אני מוצאת את עצמי חושבת אחרת לחלוטין, עדיף לשמור על הכסף, או שאני עייפה ברמות לא הגיוניות או שאם אהיה הכי כנה לא רואה טעם כבר לצאת כל סופ"ש שגם ככה בזמן היציאה הפיהוק בא לקראת סביבות 1 ומשם לא עוצר.
עכשיו שלא תטעו, בתקופת הצבא לא זוכרת שהיה רגע שהייתי בבית וגם אחרי הצבא טסתי, נהניתי, ידעתי להנות, מאוד אהבתי ים חברים ושותים בכיף ובאמת גם כשאני יוצאת אני מאוד יודעת להנות, להכנס לאווירה, לשבת בברים, לרקוד והכל.. אבל אני מרגישה בתקופה האחרונה( ומדובר בכמה חודשים ואפילו יותר ) שכל הסדרי עדיפויות שלי השתנו לגמרי. העייפות משתלטת, נטפליקס נשמע טיל של החיים לעומת יציאה( במיוחד בקור הזה) ובקיצור... הבנתם.
בתקופה הזו אני כן יוצאת שאני רואה שבא לי ממש ומנסה להגיד לעצמי "למה לא... נשטוף קצת את הראש" אבל זה כבר לא קורה הרבה למרות שאני יודעת שלפעמים צריך את זה. אבל שונאת לפעול בכוח.
בגדול.. אני מפחדת קצת שאולי אני מאבדת את כל העניין בגיל שלי, בכיף של להיות צעירה ולהנות מזה,
וכמובן שחברות שלי הקרובות הן שונות אך מבינות אותי ואנו מספיק קרובות גם בלי להתייחס לשטויות האלה.. ומצד שני בחיים לא היה באמת אכפת לי או מציק לי שאני כזו ואני מאוד השלמתי עם זה לא משנה כמה כבדה הרגשתי לאותו רגע, זה מה שהתאים לי.( זה לא מנע ממני לפגוש אנשים, להכיר, להנות מסיטואציות גם שהם לא מעורבות ביציאה מטורפת..) אבל עכשיו זה מתחיל להציק לי.. משהו פה מעצבן אותי ואני רוצה לדעת אם אני כל כך ביזארית בעניין הזה או שזה בטווח הנורמל , תודה מראש על העזרה!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות