היי,
אני אוטוטו בת 26, התחלתי קשר לפני כחודש עם בחור מקסים שגדול ממני בשנה.
כבר בדייט הראשון הרגשתי חיבור והייתה בנינו כימיה מדהימה. השיחות זרמו, יש משיכה והקשר מבחינת שנינו הולך למקום רציני.
אני רווקה שנתיים (היו לי 2 מערכות יחסים באורך שנתיים ושנה וחצי) אני יודעת בדיוק מה אני רוצה ומה אני מצפה מבן זוג ומזוגיות בכללי. לא סתם אני רווקה שנתיים ובאמת שלא נותנת צ’אנס לכל אחד. מההתחלה הוא ״עשה לי את זה״ ומשך אותי מכל הבחינות וכשנפגשנו הרגשתי הקלה ושהכל עובד כמו שצריך והכיוון חיובי.
איפה הבעיה?
אני לא יודעת להיות צבועה והראתי המון התלהבות, עד שמצאתי מישהו שהיה לי איתו קליק, שמחתי ואני באמת רוצה שזה יעבוד.
הוא- לא היה בזוגיות 4 שנים, וגם אז זה היה בקושי.. הוא מאוד זהיר ולוקח הכל לאט. הוא אומר שהוא רוצה ושלאט לאט הוא ייפתח. בנתיים אנחנו לא ״מוגדרים״
כתוצאה מזה אני הנמכתי ציפיות ומפחדת שאם זה המצב כרגע כנראה שככה יישאר, כי אם זה זה והכל טוב למה לא פשוט לזרום ולעוף על זה??
אני לא רוצה לבזבז את הזמן שלי, וחשוב לי לציין שאני בחורה מאוד מחוזרת, וזה קצת מתסכל שיש הרבה שרוצים אותי ודווקא הוא עושה לי את החיים קשים. אם אתה רוצה אותי - תראה לי , ואם לא - הכל בסדר.
לדעתכם זה הגיוני ? להמשיך לנסות ובסוף יש סיכוי שזה ישתנה ? או שאם הוא צריך כל כך הרבה זמן לחשוב על זה ולבחון כנראה שזה לא?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות