אני חרדי כבר ארבע שנים לא בבית עם המשפחה כי הכול שם רע. אבי נפטר כשהייתי בן שנה. שני אחים משוגעים האח והאחות הנורמלים היחידים שיש התחתנו ואמא עצבנית כל היום. ואני הקטן שגם היו לי בעיות נפשיות קלות העדפתי את הרחוב.
בהתחלה הסתובבתי בישיבות ובקיברי צדיקים כשלאט לאט ברוך השם מצאתי עבודה טובה ומכבדת דבר שגרם לי לעזוב ולא לדבר יותר עם ההומלסים הרבים שחייתי איתם במירון ובעוד מקומות אחרים. וכך בעצם התחלתי לעבוד עם מישהו משותף. ואז כשנהיה לי סוף סוף כסף אחרי שנתיים עבודה והחזרת חובות והקמת עסק עם שותף התחלתי להתבונן סביב וגיליתי שחוץ מהשותף שלא מעט פעמים ברח למשפחתו ולחבריו אני בודד בעולם.
יש אומנם מלא מכרים אבל אף אחד מהם לא יציע לי בא נלך לטייל כי אני לא חבר שלהם.
פתאום גיליתי שכולם בלילה נמצאים עם משפחה בנוייה וטוב להם ורק אני יושן בחדר לבד.פתאום נזכרתי שכבר חמש שנים לא קיבלתי חיבוק חם ממישהו כל חיי היו שכליים טיך להסיג אוכל וכסף. האמת היא שאני כיום מחכה למצוא בת זוג שתתחתן איתי ואולי אני יבנה את מה שאין לי.
תכלס אין כלום מצפה ממישהו שיכתוב משהו מה עלי לעשות כדי להדחיק את המחשבות הרעות שנפלו עלי בדיוק כשאני מתחיל להצליח בחיים..
וכל זה קורא לאחר שנים שנלחמתי בשביל להגיע למטרה שחלמתי עלייה ופתאום מתברר לי שדווקה בחברת ההומלסים היה יותר טוב.
אגב. הגעתי לעמוד הזה כשכתבתי: אין לי משפחה ואין לי חברים בחיפוש גוגל.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות