עד לפני קצת יותר משנה שקלתי כמעט כפול מהמשקל שלי והייתי נראה מוזנח מספיק בשביל שיחשבו שאני הומלס תל אביבי ממוצע. כל זה השתנה כשהגיעה מישהי לעבודה שאלוהים ישמור פשוט דפקה לי את השכל. אנחנו מיודדים, היא תמיד הייתה מאוד נחמדה אליי ואולי חוץ מטיזינג קטן שהיא עשתה פה ושם היא אף פעם לא גילתה כלפיי עניין מעבר לידידות \ עבודה, והייתי מודע לכך. אבל זה לא מנע ממני להתאהב לה בצורה - עם כמה שניסיתי להתכחש לזה, המוח והלב אצלי לא בסנכרון בשיט, כל פעם שהיה לי משמרת איתה הרגשתי כאילו הלב שלי פשוט נשרף, וכשהיא מדברת עם \ על בחורים ממש כואב לי ואני מקנא, ואני יודע שאני חתיכת קנאי. החוסר אונים הזה, הכאב העמוק שהרגשתי כשהסתכלתי במראה וראיתי חתיכת זומבי, וחשבתי לעצמי עוד כמה פעמים יקרה סנריו כזה שאני כל כך רוצה מישהי ואני מרגיש חרא עם עצמי, מה שגרם לי להתחיל ללכת למכון, להתחטב ולעבור שינוי תדמית דיי דרסטי.
כיום אחרי כמה חודשים שחזרתי לסצינת הדייטים והספקתי 'לטעום' קצת יותר מתל אביב, אני יוצא עם מישהי ממש חמודה שהכרתי בלימודים. יש אחלה של כימיה, אבל עדיין - הלוואי, באמת הלוואי, שהייתי מרגיש כלפיה מה שאני מרגיש כלפי אותה אחת שעובדת איתי.
אני פשוט לא מצליח לא לשכוח אותה.
חשבתי לנסות לעבוד איתה כמה שפחות, זה חבל לי כי היא ידידה טובה בסה"כ ואני באמת אוהב לדבר איתה, למרות שגם פה אני כבר לא יודע אם זאת 'ההתמכרות' אליה שמדברת או שבאמת מדובר ברצון לגיטימי...
רוצה להמשיך הלאה והלב לא משחרר.
מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025