מעריכה מאוד מי שיקרא וייעץ זה נושא לא פשוט.. אני בת 25 נשואה עם ילד מקסים בן 4, יש לי אחות בת 21 בקרוב יפייפיה ומקסימה שלפני שנה עברה טראומה קשה וכתוצאה מכך נכנסה לטיפול פסיכיאטרי ארוך... לפני הטראומה היא הייתה בן אדם רגיש ואוהב ואכפתי לכולם אבל משהו באותו זמן קרה אצלה והיא נדפקה רגשית והדיכאון שלה בגלל הטראומה שחוותה גרם לה למחשבות פולשניות ולאבד כל אמפתיה וקשר למציאות והיו תקופות שהיא טענה שהיא מרגישה אדישות לאנשים ושלא אכפת לה לפגוע באנשים והיא תיארה שהיא מדמיינת דברים מלחיצים כמו להרוג.. היא התוודתה אפילו שזה כלפי אנשים קרובים והייתה לה מחשבה כזאת כלפי ההורים שלנו והיא תיארה מחשבות פולשניות מכל דבר בצורה נוראית..למשל משהו מזעזע שהיא סיפרה באותה תקופה זה שהיא קראה כתבה נוראית על מישהו שהרג את אמא שלו בגלל ירושה וחשבה לעצמה שהיא מסוגלת לדבר כזה ושהיא אדישה למקרה..כמובן היא נשלחה אחרי זה לטיפול פסיכיאטרי ארוך וקיבלה עזרה ושיקום וניסו לשחרר אצלה את הטראומה שלה מלכתחילה. לפני כחודש היא שוחררה מהטיפול והוגדרה כיציבה והיא כרגע נמצאת במצב יותר טוב, היא אומרת שהיא חזרה להרגיש ולאהוב ולשמוח ושהיא יודעת שהיה משהו לא בסדר איתה בתקופה ההיא ושהדיכאון חירפן אותה וגרם לה לאבד את עצמה עמוק.. אך בכל פעם שהיא אצלי בבית ומנסה לשחק עם הילד שלי אני תמיד פוקחת אלף עיניים ולא משאירה אותם לבד ותמיד אני מנסה להצטרף אליהם.. היא שמה לב לזה ודי נעלבת ואתמול גם בכתה ואמרה שהיא שונאת את הסטיגמה הזאת שיש עליה ורק רוצה לחזור לחיים נורמליים שהיו לה לפני כל הבלאגן בלי שישפטו אותה על העבר הנוראי ודי כאב לי לשמוע את זה.. אני אוהבת אותה ויודעת שיש לה לב טוב עמוק בפנים והיא רק רוצה להוציא את כל הרגישות אבל מאוד קשה לה לדעת על העבר שלה ועל הדברים הנוראיים שיכלה לעשות ומפחדת מזה.. איך אני אמורה לסמוך עלייה עם הילד שלי? מה עושים במצב הזה? איך לעזור לה בכללי להשתקם? אני מרגישה שהכל נופל עליי ואני חייבת להשתלט על המצב ולאזן אותה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות