כן אם את אוהבת אותו תיהי איתו
היינו שנתיים ביחד.
האהבה האמיתי הראשונה שלי.
משיכה עצומה.
ראיתי בו כאחד שלי זה שיהיה לי איתו עתיד.
אבל משהו השתנה כשהתחלתי להתבגר ולהבין שהקשר הזה לא מספיק לי. רציתי יותר, יותר הודעות יותר להיפגש, שיחשוב עליי יותר, להרגיש הוא באמת אוהב אותי.
התאהבתי באדישות שלו אבל מתישהו בקשר זה נהיה אדישות שכבר הפריעה לי. הרגשתי שהוא לא חושב עליי ולא מדבר איתי. ולא חשוב לו להיפגש. למרות שזה לא היה ככה כי הוא עם שתי עבודה וגם אני.
זה לא באמת זמן מוגדר להיפגש זה תמיד היה בין לבין בגלל הלוז העמוס.
בזמן האחרון הרגשתי כמה חסר לי. רציתי להרגיש נאהבת. אבל האם אחרי שנתיים זה שלב חשוב?
עכשיו גם בתקופת הקורונה הרגשתי יותר לבד, הרגשתי שיוצר מהכל אני צריכה חבר שידבר איתי ויתעניין בי. הרגשתי שאני יוזמת את כל השיחות ונתתי לעצמי להרגיש חופרת.
היחסי מין בנינו היו פעם ב כשהיה אפשר ושהוא לא היה עייף מידי. לי תמיד היה רצון וכוח להיםגש גם כשאני ממש עייפה. הוא לא ראה לנכון שעשיתי את זה, הוא טען שזה לא אמור להיות ככה ואם אני עייפה אז אני לא צריכה להיםגש בכוח. אבל באמת אהבתי אותו רציתי לראות אותו כמה שיוצר.
אחרי שיזמתי היום פרידה ושנינו הסכמנו שיש בנינו חוסר התאמה, שאני דורשת יותר והוא לא מסוגל לתת את זה. אני פתאום מרגישה חרטה.
האם הסיבות שבגללן נםרדתי מרגישות לגיטימיות או כמו שיקול דעת מוטעה?
אני מאוהבת בו ואני רוצה להיות איתו
אבל האם מגיע לי מישהו שייתן לי יותר וייתן מעצמו יותר בקשר או שמה שהיה בנינו היה שגרתי ונורמאלי.
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025