שלום אני בת 18 כרגע נמצאת לפני צבא.. מאז ומתמיד לאבא שלי יש בעיות, כפי שאמא שלי טוענת- ״הוא לא יודע להתנהג״. באופן יומיומי אני ואמא שלי חוות השפלות מצדו כשאין לו מצב רוח, צעקות- צרחות-קללות- הוא פונה אלי בתור ״זבל״. טוען שהוא ראש המשפחה והוא יכול לעשות הכל ולכן מי שבבית הוא כלום. לכן מבחינתו הוא יכול להתנהל איך שירצה.. ואמא שלי מאפשרת לו להרגיש שהוא המלך. כאשר הוא חוזר מהעבודה בשעות הערב המאוחרות מגיע סשן צעקות וקללות, לפני כמה ימים הגיע שיא מבחינתי- הוא החל לריב איתי ולפתוח בצעקות וקללות, בדרך כלל אני לא עונה ולא ממשיכה בריב, אבל הפעם עניתי לו והוא התעצבן עד לכדי מצב שהוא הגיע לחדר שלי וירק עליי על הפנים, (יש לציין שזו לא הפעם הראשונה שהוא יורק עליי) מבחינתי זה היה הקש ששבר את גב הגמל, אמא שלי לא מתערבת היא טוענת ש״אנחנו צריכים להפסיק לריב״. זה לא מעניין אותה שרע לי ולא נעים לי איתו, היא רגילה להשפלתו ולקללות כל הזמן מצדו, הוא מקטין גם אותה מקלל אותה דואג לגרום לסביבה שלו להרגיש רע אף על פי שאמא שלי 1000 רמות מעליו מכל בחינה אפשרית. לאחר התקרית האחרונה החלטתי שאני מנתקת איתו כל קשר, לא מדברת איתו, ובצבא אנסה ללכת לבסיס סגור. מצד שני דואגת לאמא שלי- היא ״אדישה״ להתנהגות שלו וכשבאתי אליה בטענות כלפי הגישה שלה היא אומרת שהיא התחתנה איתו ולכן היא מתמודדת. זה לא מגיע לה וגם לא לי, היא לא קולטת שהוא הרס וממשיך להרוס לי את החיים והבטחון העצמי. הוא לא אלים מילולית אבל כשהוא צורח ומקלל ומתקרב אני באמת פוחדת ממנו שמא יפגע בי. יש לציין שלפני מספר שנים הרים עלי יד. כרגע אני מתוסכלת כי כביכול אלימות מילולית זו ״לא באמת אלימות״, ולפעמים אני פשוט מרגישה שזה הבן אדם ושהוא שונא אותי. הייתי שמחה לשמוע עצות להתנהלות שלי בעתיד או דרכי התמודדות מאנשים שחוו יחס דומה..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות