שלום רב לכולם.
סליחה על כל הבלאגן, זה מה שמתחולל לי במוח.
אני וחברה שלי שלושה חודשים ביחד. התגברנו על המכשול ביציאות בצבא, התגברנו על המכשול במרחק. יכולנו להם. אבל הקורונה, כמו עם זוגות רבים אחרים, מונעת ממני להיפגש איתה. ואני בסרטים רעים.
אני אוהב אותה, אבל לא יכול להיפגע. אנחנו שומרים על פרופיל מאוד נמוך, כל אחד מסיבתו, אני מאמין, אבל קשה לי לתפוס שרק אפריל, ומי יודע אם בינואר יהיה הסוף של ההתחלה בכלל.
אני מרגיש שהכרתי את הבן אדם הנכון בזמן הכי לא נכון שיש. באופן כללי יש לנו כרגע בעיית תקשורת בגלל סיבה למשהו אישי שלה שהיא סיפרה לי עליו, אבל אני מרגיש שקרה משהו יותר מזה, והיא מבטיחה לי שלא. אולי אני מרגיש כך כי בחודש הראשון דיברנו שעות על גבי שעות, ועכשיו 6 דקות שיחה חונקות אותי (ונראה שגם אותה) ממבוכה שאין מה לדבר יותר. וזה כואב לי, כי הייתי מצפה שאהיה מי שיוכל לתמוך בה ויוכל לעודד ולהעביר את הזמן. ברור לי שלא בריא לדבר רק עם בן אדם אחד, גם כל אחד שונה בקטע הזה, אבל... עם מה שיש לה, אני מרגיש חסר אונים, כי אני לא יכול לשפוט אותה במצבה, ומהצד השני היא לא תרצה לדבר הרבה בגלל אותה סיבה. מצד שלישי היא פשוט נותנת לי חיים. אני מתוסכל, כי אני בעמדה הכי נחותה וחסרת טעם כרגע, בבית לבד, בלי מוטיבציה לחיים ובלי חברים כי אני לא יודע מה זה באמת, מאיר עיניים בכל פעם שהיא שולחת הודעה ומנסה להרשים אותה ולשדר עסקים כרגיל עם רגעי משבר. זה לא אני, זה לא מה שהיה.
מעולם לא אהבתי אישה כמו שאני אוהב אותה, והיו בינינו רגעים שהבטיחו אהבה גדולה, כך שאני לא יכול לראות שהיא הפסיקה לאהוב, זו לא הסיבה.
אני רוצה לתמוך בה מכל הלב שלי, אבל... אני מרוקן, פוחד, חלש נפשית, מנטלית.
ועכשיו אני חוזר למטרה העיקרית של השאלה - איך אפשר שזוגיות ואהבה ישרדו בפרופיל נמוך כזה?
בבקשה לא להציע ישר להיפרד.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות






































2025