טוב חברה, אני חייב לפתוח את זה.. תמיד אמרתי זה יעבור, בטח זה ככה אצל כל משפחה..אבל פאקינג אמרתי את זה מגיל 14 ועכשיו אני 18 וזה עדיין יושב עליי כלכך כבד.
ההורים שלי אף פעם לא הביעו אהבה וחיבה בינם לבין עצמם.
יש לי בעיה שאני לא מרגיש בנוח ליד המשפחה שלי, זה מאז שאני קטן אני סוג של ילד ביישן וסגור, אבל גדלתי והשתנתי... ליד אנשים וחברים אני ממש לא ביישן כולם מתים עליי וכולם יגידו שאין לי בעיה של ביישנות, אבל עם המשפחה זה פשוט נטקע ונשאר אותו דבר, אני פשוט לא אני לידם, אני כלכך הרבה זמן הייתי ילד סגור ליד המשפחה שלי שממש קשה לי לשנות את התפיסה הזאת בראש שלהם, אני פשוט מרגיש שאני לא מסוגל להתנהג אותו דבר עם המשפחה כמו שאני ביום יום עם חברים..זה מרגיש לי מוזר וחריג ועד היום החסמים האלה משפיעים עליי.
אני מת לזרום ולהרגיש בנוח אאיתם ועם עצמי אבל משהו עוצר אותי.
לפעמים מרגיש לבד בעולם, שאין לי תמיכה.
לא מצליח להיות אני, לא מצליח להיפתח ליד המשפחה, לא מצליח לחבק או לאהוב פשוט חסר ביטחון, לא יכול להיות אני ב100 אחוז שהמשפחה בסביבה, המשפחה לא מכירה אותי "האמיתי" כמו שהחברים מכירים אותי.
זה נורא עצוב, כי אני רואה המון משפחות שאצלהם הכל מתנהל כלכך בקלילות ויש לי קצת קנאה עליהם.
אפעם לא חשבתי שזה יפריע לי אז התעלמתי מזה אבל כדאי שאפתח הפצע הזה כי בכל זאת..זה משפחה..זה המקום הראשון שבו אני צריך להרגיש הכי שלם ובטוח עם עצמי.. אני ישמח לשמוע מה אתם מציעים לי איך לטפל בזה,חוויות דומות הצעות ועצות, משהו.. תודה רבה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025