לפני שמונה חודשים נפרדנו אחרי שנתיים ביחד. המון זמן עבר, אני יודעת. שנינו אהבנו בטירוף גם בפרידה. אני לא רוצה לפרט למה נפרדנו, אבל אנחנו לא יכולים לחזור. אני אוהבת אותו. כל כך אוהבת אותו, הייתי עושה הכל כדי שנהיה ביחד שוב. אני כל כך מפחדת שלא אמצא מישהו שיהיה לי טוב איתו כמוהו, הוא באמת הבן הזוג המושלם מכל הבחינות, והוא בן אדם מדהים. אני יודעת שאתם קוראים את זה וחושבים שאני סתם מגזימה ואובססיבית, אבל לא מאמינה שקיימים גברים כמוהו בכלל. קשה לי אני מרגישה כל כך לבד בלעדיו, ועכשיו בתקופת הקורונה אין לי תעסוקה אז זה מחמיר. אני מתגעגעת אליו, אני מרגישה כאילו החבר הכי טוב שלי מת. אמרו לי הזמן ירפא, אבל הזמן עובר והכאב נמשך ונמשך ונמשך... אני לא מצליחה להפסיק לאהוב אותו. או להפסיק לחשוב עליו. הלב שלי שבור ברמות. אני שונאת את זה שאני ״האובססיבית״ ש״תקועה בעבר״, אבל לא מצליחה לשחרר את הרגשות שלי. אני יודעת שכולם יכתבו לי פה תמשיכי הלאה, תשחררי, תפסיקי לחשןב עליו. מי שהיה במצב שלי יודע כמה זה לא פשוט. לא מצליחה לשלוט במחשבות שלי. סתם מחפשת אולי תגובות הזדהות, אני מפחדת באמת שלא אמצא מישהו שאוהב כמוהו, שיאהב אותי כמו שהוא אהב, או שאשווה תמיד לעבר.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות