שלום כולם,
אני בן 30 שלפני שנתיים עברתי לגור עם אימי עקב מחלת הסרטן בה היא חלתה.
זו היתה מכה קשה למשפחה במיוחד שאין אבא בתמונה ושאר האחים שלי גרים רחוק.
גם כשהייתה לי עבודה מסודרת וקבועה שאחרי המון שנים הצלחתי להגיע אליה, בקשתי לעבוד בחצי משרה כדי לטפל בה. נכון שיש מטפלת אבל היא רק למספר שעות בשבוע ולא יכולה לעשות דברים בשוטף (וזה לא העניין פה).
בחודשים האחרונים עקב התדרדרות משמעותית ואי יכולת שלה אפילו לקום מהמיטה, אני נוכח לידה רוב הזמן חוץ מפעמים שאני עושה סידורים נחוצים או ימים שאני נמצא בעבודה.
ויש תרופה שהיא קונה מהכסף שלה בכל חודש וה עולה כמה אלפים. אני כל שיש לי נותן לה ועוזר כספי אבל לאט לאט מתחיל לאבד בטחון בעניין ומרגיש שאיבדתי יכולת לחשוב נכון בדרך שאעזור לה.
אני יודע שזה ישמע מטומטם אבל כל כך הרבה הוצאות על דברים רפואיים שאני ביטלתי חלק גדול מהחיים שלי בשביל אימי כי היא אימה שלי וזה מה שאני אמור לעשות. לפעמים עוברות בי מחשבות כאילו הגזמתי עם מתן העזרה שלי אליה ושהייתי צריך להיות כמו האחים שלי שקועים בחיים שלהם...אבל כשאני רואה את המצב שלה אני משותק
אין ביכולתי לעבוד עוד והפחד שלי שלא יהיה כסף לתרופות. כי כל ההצאות הם לאוכל ודברים יומיומיים בעיקר תרופות.
עוברות בי מחשבות לעבוד בזנות בשביל להביא כסף לתרופה בשביל אימי...האם אני דפוק בראש שבכלל יש לי מחשבות כאלו?
אשמח לעזרה ממשהו שמבין ויש ביכולתו לעזור לי למצוא דרך לא להשתגע במצב הזה, אני מרגיש מחוייבות גדולה.
תודה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות