אני לא אוהבת להיות בבית. אף פעם לא אהבתי.
תמיד חיפשתי לאן לברוח כי ההורים שלי דחקו אותי.
הם לא תמיד יודעים מה להגיד ואיך, והם לא נותנים לי מוטיבציה להתקדם בחיים, להפך.
בסך הכל הם רוצים בטובתי. אבל אני צריכה ללכת עם הלב שלי ולא מצליחה מבלי להרגיש כישלון בעיניהם. במקרים שדעותיי שוללות את דעות אבי, הוא מעקם פרצוף ולא נותן הרגשה נעימה בכלל.
בצבא בחרתי בסיס סגור. אחרי הצבא טסתי לקנדה, ועכשיו אחרי שנתיים חזרתי לארץ.
חזרתי כי אני רוצה להתחיל ללמוד, להעשיר את עצמי בידע וחזרתי עם רעב להתקדם בחיים!
אבל כשאני בבית, עם הלחץ והדעות של ההורים שלי אני רק מסתגרת ואנרגיות שליליות מציפות אותי.
אני לא מוצאת את עצמי ורק חושבת על היעד הבא.
כשאני בבית אני לא יכולה לקדם את עצמי כמו שאני רוצה, פשוט לא יכולה!
וההוצאות של השכרת דירה בארץ יקרות נורא...
מה אני עושה?
איך אני מתקדמת?
איך אני עושה מה שאני רוצה באמת?! מבלי לשנות את דעתי כשאני שומעת מה אנשים חושבים על החיים שלי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות