הכרתי מישהו באחת האפליקציות והתכתבנו במשך שבועיים (בתקופת הקורונה) רק בקטע מיני כי אני לא רוצה קשר זוגי כרגע. אחרי שהתעקשתי שאני רוצה כבר להיפגש איתו.. מסתבר שיש לו חברה. אז ניתקנו את הקשר כי היה לי ברור שאני לא הולכת לשתף פעולה עם בוגד וגם לו נהיו יסורי מצפון. ככה במשך עוד שבועיים חסמנו אחד את השניה אבל תמיד חזרנו לדבר כי זה היה חזק מאיתנו, עם כל יסוריי המצפון.
הוא כל הזמן אמר שאם ניפגש אז בטח ירד לו כי כל הפנטזיות הן יותר חזקות מהמציאות.
לפני כמה ימים הוא הציע להיפגש, רק לשבת על בירה ולדבר. ולי שכבר נמאס מזה, התחלתי לחשוב שאולי באמת ירד גם לי כי אני לא רוצה אותו בקטע רציני, והוא גם לא כזה חתיך, וניפגש על בירה ובטח לא יהיה לנו על מה לדבר וזהו, זה יגמר ככה.
אז נפגשנו, ובהתחלה באמת היה דיסטנס ממש לא נעים והוא הרגיש רע עם עצמו וגרם לי להרגיש רע. אבל אחרי הבירה התחלנו ממש ממש קצת להתמזמז. וזהו. עצרנו את זה בזמן.
מאז עברו כמה ימים וממש ממש ממש בא לי עליו (שוב, בקטע מיני) והוא גם אומר לי שהוא לא מפסיק לחשוב עליי ושזה חזק ממנו. וגם פה יסורי המצפון שלי חזרו, ושוב חסמתי אותו ואמרתי לו שאני לא רוצה לדבר איתו כל עוד הוא תפוס.
התיעצתי עם ידיד שלי שאמר לי שאין לי מה להרגיש ככה וזה הוא שצריך להרגיש חרא עם עצמו. שאני לא אחראית למעשים שלו ושהוא ילד גדול. מה גם שהוא היה בוגד גם אם זה לא היה איתי.
בקיצור.. אני ממש נקרעת בין החרמנות הגבוהה שלי ספציפית אליו לבין המצפון שלי.
האם אני צריכה להיות זאת שאומרת 'לא' אפילו שממש בא לי ובעצם אני לא עושה משהו לא בסדר טכנית?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות