היי . אני כבר משוחררת כמעט 3 שנים ,עובדת בעבודות זמניות לתקופה קצרה ולא מצליחה להחזיק הרבה .
אני צעירה ויפה . רגישה וטובה ,יש בי סוג של חרדה חברתית . אני חוששת מתגובות של אנשים או להביע את עצמי . ולצערי קל מאוד לדרוך עליי,כי גם הערכה עצמית שלי לא בשמיים בלשון המעטה. אני כל הזמן מפחדת לפגוע באנשים כי בגלל שאני כל כך רגישה אני בטוחה שכולם יכולים להפגע כמוני . כשאני נפגעת אני מרגישה את זה כמו בעיטה בבטן ואני מנסה להרים את עצמי לבד . למזלי אני בן אדם עם תקווה . ויש בי שמחה ,פשוט האמונה בעצמי שואפת לרצפה . וזה קצת קשה להתקדם ככה .(המשפחה לא ממש בתמונה ,הם פיזית איתי . אבל רגשית לא) ואני גם אציין שאין לי חברים בכלל . חוץ מ2 בנות שנשארתי איתן בקשר רופף ,אבל זה קשר של לדבר פעם בכמעט אף פעם .
אני עכשיו בשלב שאני מאוד רוצה להתחבר לעצמי . לא משנה כבר מה קורה סביבי ,גם אם אני לבד או עם חברים . פשוט להתחבר לעצמי !! אני מרגישה ניתוק ,אני כבר לא ממש מרגישה דברים,לא מרגישה אהבה או דברים נורמלים אחרים . וזה קצת מוזר .
ואני כבר לא מחפשת עצות כמו להאחז בחברות שלי או במשפחה .
אני כבר 3 שנים בסרט הזה . וכרגע אני מבינה שאני לבד ואני מקבלת את זה לגמרי !
רק אשמח לעצות כמו איך להתמודד לבד ,עם עצב או שמחה . איך לחבר את הגוף שלי לנפש שלי ?
איך לתת לנפש הכלואה שלי להשתחרר מהכלא?
איך לרוץ ברחוב וללכת לים לעשות מדיטציה מבלי לחשוב מה האנשים שרואים אותי חושבים?
איך לתת לעצמי פידבקים חיובים ופחות להצמד לשלילי ולבקר את עצמי ?
אני רוצה להעניק לעצמי את הטוב ביותר ,להתעטף בגלימה לבנה. להרגיש פורחת ושמחה על כך שאני חיה בפלנטה המדהימה הזו!! אשמח להמלצות שלכם אנשים מקסימים. תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות