מאז שסיימתי שירות לאומי לפני 5 שנים אני התחלתי לחפש את עצמי, מה אני רוצה לעשות, במה לעבוד והמסקנה שהגעתי עם עצמי היא שכשאני בבית, בחדר שלי במחשב שלי זה הזמן היחיד שאני באמת שמחה.
יש לי חרדה חברתית קשה ואני פעם בשבוע הולכת לפסיכולוגית ופעם בשבוע הולכת למעגל חברתי דרך עמותה לאנשים עם בעיות חברתיות. בשנה האחרונה אני התחלתי להסתכל פנימה והגעתי למסקנה שאני לא מסוגלת ללמוד או לעבוד, לא בזמן הקרוב וכנראה שגם לא ברחוק.
אז אתם בטח חושבים "למה שלא תנסי לשנות את זה?" פה המחשבה שלי עובדת אחרת: אני מעדיפה להשאר בבית עם המחשב שלי מאשר להכריח את עצמי לצאת החוצה ולדבר עם אנשים. אני יודעת שזה אומר שהעולם שלי מאוד מאוד מאוד! מצומצם אבל המינימום של הביטחון העצמי שלי (שאין לי הרבה ממנו) לא ישנה את דעתו.
הבעיה העיקרית שלי היא שאין סיכוי בעולם שהחברה תקבל את זה. הורים, אחים, דודים ובני דודים. שכנים, ידידים או סתם אנשים ברחוב. לא משנה כמה סרטים, תכניות, ספרים או אפילו תמונות בגוגל תמיד יגידו שלהיות אחר זה להיות חזק אבל בכל זאת יש מאין הסכם בלתי כתוב שאם יש לך את האפשרות אתה צריך ללמוד ולעבוד ולהביא כסף הביתה
אז השאלה שלי היא כזאת: אני שונה משאר העולם ואני לא מוכנה לשנות את עצמי כדי להיות כמו שאר העולם אבל איך גורמים לשאר העולם להפסיק להציק? לא משנה כמה שהתחזקתי בדעה שלי, בגלל שהיא אומרת שאני רק בבית כל מי שאני מכירה רק כועס או מאוכזב מזה שאני לא מנסה אפילו ולא משנה כמה אני מנסה להסביר שזה מה שאני רוצה הם רק ממשיכים להמשיך להציק עד שזה מתחיל לכאוב לי.
מה לעשות????
למי שרוצה לדעת יותר (לא חייבים להמשיך לקרוא...) יש לי גם לקות למידה בנוסף לקשב וריכוז. ocd, הפרעת אישיות נמנעת ואולי (לא הוכח) פוסט טראמה מכל מיני אירועים קטנים חברתיים שקרו בהרבה נקודות בחיים (ביסודי, בתיכון, בשירות לאומי, בעבודה שהייתה לי לכמה חודשים ובכללי מכמה שיחות שפגעו בי). בנוסף אני גם "אדם רגיש מאוד" אז יותר קל לי להפגע גם מדברים שלא אמורים לפגוע.
בתודה בראש על התגובות גם אם הם לא יעזרו...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות