כבר הרבה שנים חרדתית מה לעשות?

היי
מאז שאני זוכרת את עצמי אני לא האדם הכי שמייח
במה שנקרא ה"חיים". בוא נגיד שלקח לי זמן, שנים, שני עשורים כדי להשתחרר ולהתחיל ליצור חברויות..
יש לי הרבה חרדה חברתית.
זה התחדד לי כשסיימתי תיכון ויצאתי לעולם הגדול. התחלתי תואר לא תפקדתי טוב.. במובן הזה שהיית הולכת לשירותים רק כדי לשבת שם ולהסתתר בשביל לא להתמודד עם החברה. אגב, לא סיימתי אותו.

כל גיל ההתבגרות בסופשים הייתי רק עם המשפחה בגילאים הצעירים יותר תמיד התלוננתי לאמא שלי שאין לי חברים חח זה לא שינה הרבה..
אומנם הייתה לי את המשפחה שלי, ז"א לא הייתי לגמרי לבד, אבל אתם יודעים איך זה כל אחד והחברים שלו. אז הייתי קוראת המון ספרים עיתונים שבת אחרי שבת וכן הלאה.. והלופ הזה מלווה אותי עד היום, הלופ של לעשות משהו שאני לא שלמה איתו כי אני לא יודעת כיצד להתנהג אחרת.

והיום, אני מנוהלת המון מתוך תחושות חוסר אונים וחרדה..
בעיקרון אני כותבת היום כי כבר ימים שאני במתח, מתח, מתח, מתעסקת ברציפות בשיער בפלאפון מהסטרס..
שוב סטודנטית מרגישה שהכל גדול עלי ולכן מתחילה מטלות מאוחר והכל נערם..
כל האינטרקציות החברתיות שלי מחרידות אותי יותר מתמיד בקבוצות וואטספ של חברות של לימודים,
מתלבטת על כל מילה ומילה לרוב נמנעת לכתוב.
בשיעורים עכשיו בזום שמבקשים שאפתח את המצלמה ..
והכל ביחד גורם לי להיות יותר רגישה להכל.. וחרדה מהכל.

המחשבות שלי תמיד סביב החרדה, איזו מביכה יצאתי כשאמרתי כך או כך, וסביב הפער של מי אני היום לעומת מי יכולתי להיות אם הייתי מקבלת הכוונה כשהייתי ילדה..
והמתח לא עוזב אותי
הוא מעקצץ לי את העור, הופך את הבטן, משאירה אותי דרוכה ותקועה במקום..

לאחרונה אני שמה לב שהקוגניציה שלי ממש השתבשה הזכרון שלי גרוע מתמיד לא שמתישהו הוא היה טוב..
קשה לי להכיל דברים שלא שגרתיים לי, זה מערער אותי ברמה שאני מפקפקת במציאות העכשווית שלי;
חברה סיפרה לי שחזרה מהרופא וזה היה בכלל בשעת לילה זה לא התיישב לי נכון, אז ישר הסתכלתי לשעון ובכל זאת קיבלתי על עצמי שטעיתי- שצהריים.
שניות אחרי חזרתי ל-כאן ועכשיו- והבנתי שכן לילה..

הבלבול הזה תקף גם לאנשים עצמם.. במקום בו בדכ אני לא מדברת בו עם אף אחד מהנוכחים, פתאום נתקלתי בחברה והיה לי ככ מוזר, שונה ולא מתקבל על הדעת, שחשבתי שאולי אני מדמיינת אותה!!
כשבלבול כזה קורה לי הוא מרעיד לי את המערכות אני ממש מרגישה את המוח שלי יוצא מגדרו.

היום גם קרה לי בילבול כזה עם תסמין קיצוני יותר טשטוש בראייה זיגזוג.. כשניסיתי לעמוד על הדיוק של משהו שנזכרתי בו... וזה הרגיש לי לרגע לא הגיוני.
מרוב שאני עסוקה בחרדות שלי מהכאן ועכשיו, הזכרון שלי לא פועל כמו שצריך.

עד לא מזמן הייתי אצל פסיכולגית, שנה בערך, וזה הקל עלי לשתף סופסוף מישהו במה שעובר עלי.. אבל זה לא הספיק כדי שארגיש בנוח עם עצמי בחברה.

אשמח לעצות מה לעשות.