התסכול (שוב) חוגג... שוב זה קורה וכמו כל פעם שזה קורה הבלאגן אצלי בראש לא מאחר להתפוצץ... למה כ"כ קל לי להרגיש אשם גם כשהאשמה לא קשורה אליי בשום צורה? אולי זה מתוך הזדהות כאשר במקרים כאלו מדובר באנשים שיש/היה לי קשר/אינטראקציה אליהם/איתם לפני כן? האם אני זה שמעדיף להכניס לעצמו ג'וקים לראש מרוב יכולות דאגה ופולניזם? למען השם, אני כבר בן 19 שמסוגל לתגובות רגשיות של ילד בן 12 ואין לי מושג איך אני מסוגל לפתור את זה... מקווה שאצליח לקבל מספר עצות כי זה ממש לא קל, ומצרף את השורה מהשיר שצירפתי, שהיא ספק מעודדת וספק מעיקה עוד יותר:
"אם רק אוכל למצוא את מה שכבר אבד, הכל יהיה יותר מבסדר"...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025