במשך תקופה של 4 שנים הייתי ללא זוגיות, היו לי המון חברים הייתי מבלה עם כולם כל הזמן, היו לי ידידות והייתי מבלה איתן המון ומדבר איתו המון בטלפון. היו לי חברים לדבר איתם על הכל.
בכל אותה תקופה תמיד רציתי זוגיות, תמיד רציתי מישהי שיהיה לי טוב איתה.
לפני ארבע חודשים הכרתי מישהי כזאת, מישהי שעשתה אותי יותר מאושר ומישהי שטוב לי איתה ואני רואה איתה עתיד. את רוב הזמן שלי כרגע אני משקיע בקשר איתה.
כתוצאה מכך, הזמן עם החברים הצטמצם. חבר ממש קרוב אליי אני רואה פעם בשבוע ותמיד מוצא מקום לשבת איתו. את שאר החברים אני רואה בערך פעם בחודש. אני שומר על קשר טלפוני עם רובם. לפעמים אני מרגיש רע עם זה שאני לא רואה אותם כמו קודם ולפעמים אני מרגיש שהם מאוכזבים ממני. רובם רווקים. העניין שבאמת אין לי זמן כמו פעם להפגש עם כולם, ואין לי את הדחף כמו פעם לראות את כולם.
בנוגע לידידות זה סיפור אחר, הקשר מאד התנתק, מסיבות של הזוגיות בעיקר אבל גם אני מרגיש פחות צורך לדבר איתן כמו פעם, אני חושב שהקשר שהיה לי איתן היה בעיקר בשביל למלא את המחסור בבת זוג, לא שהיה לי איתן משהו מעבר לידידות.
מצד אחד טוב לי מאד בזוגיות ויותר טוב ממה שהיה לי קודם. מצד שני אני מרגיש באסה שיש ריחוק עם החברים ואין לי זמן להכל כמו פעם.
אשמח לחוות דעת ולשמוע מאנשים שעברו משהו דומה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות