מרגיש ששרפתי את החיים שלי, נכשלתי בהכל, אבוד, בודד, בלי כיוון

אני כבר שעה מחפש את המילים איך להתחיל כותב ומוחק כותב ומוחק ולא מוצא את המילים..
נולדתי להורים שהביאו אותי לעולם לא בגלל אהבה או בשביל להקים משפחה. פשוט לשם להביא ילד כי ככה כולם עושים, אני מרגיש בדיעבד היום ששניהם נכשלו בגידול מגיל צעיר הם כבר התגרשו היו משקרים ומלאי סודות אלקוהולסטים חוויתי גם המון אלימות צעקות העלבות על כמה שאני אפס (וכל זה שהייתי ביסודי) שגדלתי בכיתה ז כבר הפסקתי להגיע לבצפר הייתי משוטט ברחובות ושוב ההורים שלי היו אדישים ולא עניין אותם באמת לומד לא לומד לא עניינתי אותם
***יאמר לזכות בצפר, והצבא (בהמשך) תמיד נתנו לי הזדמנויות יותר מכולם, ואני הרסתי
בכיתה ח כבר הפסקתי רישמית ללמוד, הייתי משוטט ברחובות עם חברה בעייתים עושה שטויות, איפשהו שם כבר פיתחתי מיגננות, ואני מעל כולם ואף אחד לא יגיד לי מה לעשות פיתחתי לעצמי אופי של ערס ממש ככה..
לצבא התאמנתי הרבה ורציתי להתקדם בצבא להיות קצין ושוב המציאות דפקה בדלת וכבר בבקום נשלחתי לשבועיים בכלא, גם בצבא שוב אני לא ישקר נתנו לי מליון הזדמנויות, וים שיחות עם קצינים שבדך כלל לא מדברים עם חיילים היו עושים לי שיחות נפש ואני רבתי עם כולם ממפקדים עד קצינים הייתי ראש בקיר הייתי עריק מספר פעמים, ברחתי ממעצר ישבתי בכלא שנה וחצי במצטבר, באמצע השירות הכרתי מישהי שהעניינים בנינו התחילו להיות רציניים, ובאמת שהייתי בדעה שאני משתחרר מהצבא אנחנו מתחתנים אהבתי אותה בצורה שאי אפשר לתאר, ילדה טובה עדינה בדיוק ההפך ממני באותה תקופה..שבאמת קיבלה אותי כמו שאני עם כל החרא שיש לי בחיים והקושי והסיפור חיים שלי ואני חתיכת תיק בתכלס...
אז הצבא נגמר בזה שהייתי עריק עם תנאי ועוד מספר אירועים שהייתי צריך לשבת עוד שנה בערך ולקחתי עורך דין פרטי שהצליח להוציא אותי איכשהו על אי התאמה..
בגיל 22 יצאתי לחיים האמיתיים, היתה לי זוגיות כבר שנתיים, חיים חברתיים והכל.. אבל לא ידעתי מה לעשות.. פשוט לאלתר כמו עד עכשיו..
אבל אז התחילה ההדרדרות שנמשכת עד היום, לא מצאתי עבודה נורמאלית, לא באמת הצלחתי למצוא את עצמי בחיים האלה, המצב רוח שלי היה ירוד עצבני כל הזמן, כולם התרחקו ממני, התקדמו בחיים, הזוגיות דעכה, עד שעזבה אותי בשביל מישהו אחר והתחתנה איתו..
כמה שנים נעלמו לי מהחיים, חצי מהזמן אני לא זוכר מה קרה איתי.. לא עבדתי היתי שיכור 98 אחוז מהיום, חיי חברה כבר לא היה לי, משפחה מהילדות כבר אין לי על זוגיות אין בכלל מה לדבר, כבר לא היה לי אף אחד בחיים.. הייתי בתת תזונה לא אוכל אין כסף מטר 70 עד 46 קילו רק עצמות..

בגיל 26 בצורה די מוזרה מישהו שהכרתי פעם עזר לי ונתן לי הזדמנות לעבוד אצלו באיזה קיבוץ שומם בצפון כולל מגורים ולפתוח דף חדש.. באמת שהוא עזר לי ונתן לי את הכלים לשינוי, התחלתי לעבוד פיזית מאוד, בצוות צעיר 15-25 שגם שם הרגשתי אוויטסיידר לפעמים שמדברים על צבא וחוויות ותמיד אני מרגיש את התחושה של הפיספוס, או הטיול הגדול אחרי הצבא .. אומנם השתנתי מאוד בתפיסת העולם וגם חיצונית כיום כולי שרירים ניראה טוב שכולם מופתעים איך אני עדיין רווק, אף אחד לא מכיר את הסיפור שלי, והקושי שלי.. היו כמה בנות פה שהיו מוצאת חן בעייני ושהתחילו קצת להכיר אותי, ומי אני, לקחו צעד אחורה, גם חברתית קשה לי, יש פה הרבה גזענות, והתנשאות, כולם פה עשירים ממשפחות מבוססות ואני לא מרגיש שייך.. לא ממש התחברתי פה לאנשים, כן הייתי יוצא אבל זה לא זה...
מי שהתחברתי אליו בעבודה שוב זה צעירים שהתחילו ללמוד, לטייל, לבנות לעצמם את החיים אז הקשרים דעכו, נסיתי גם לחדש קשרים מהעבר וכולם נשואים, עם קריירות ולאף אחד אין זמן באמת אלי...
אז בקיבוץ בעבודה הייתי סיפור הצלחה, שוב קיבוצניקים הרבה יוצאי יחידות מובחרות היו מופתעים ממני בעבודה, ברמה שחשבו שהייתי משהו גדול בצבא עם המוסר עבודה, וכל הזמן לדחוף קדימה, בימים של 40 מעלות בשמש שחצי אנשים מעולפים בצד לקחת יוזמה ולעשות לעזור.. אבל שוב הקטע החברתי שיחק פה שהייתי כל כך בודד השיגרה הפכה ללעבוד ולישון, וזוגיות שלא ניראת באופק החלטתי לעזוב לפני כחודש.. לאחר 4 שנים שלי פה

כיום אני בן 30 בלי כלום בחיים, בלי אף אחד..
כבר חודש אני בודק כיוונים מה אני יעשה בחיים, אולי לימודים קורסים ולא מוצא עניין, מרגיש לי שבגילי כולם נשואים עם קריירות ילדים או לפחות יודעים מה הם רוצים מעצמם ואני עדיין מחפש את עצמי והגיל מתחיל להלחיץ אותי, אני כבר לא בן 20 שיכול לקחת את הזמן, לנסות דברים
כבר חודש כל יום אני במחשבות לא נרדם בלילה הראש שלי מתפוצץ מהמחשבות מה אני יעשה עם החיים שלי, כמה זה קשה..
וגם זוגיות נסיתי בעבר להכיר מאפליקציות כי גרתי בקיבוץ שומם, ושאין עם מי לצאת אבל שוב ברגע שמתחילים להכיר להתעניין מי אני מה התוכניות שלי, קולטים כמה שאני מתוסבך וישר זה מרתיע ובצדק.. אז אולי חיצונית אני ניראה טוב אבל מבפנים אני מרגיש רקוב
אני מרגיש שהחיים האלה גדולים עלי...