היי,
לפני כחצי שנה עברתי פרידה אחריי זוגיות של כמעט 4 שנים.
אחריי שהשתחררתי מהצבא הבנתי שאין לי כלום בחיי שנותן לי אושר, ואין לי תחביבים , בזמן שהייתי גאה מידי יום בבן זוגי שהגיע להצלחות משלו , ותמיד תמכתי בו והייתי גאה, אבל לא הייתי גאה בעצמי.
כמו כן לא היה לי משהו בחיי שנותן לי מטרה לעתיד שלי ובחיי בכללי.
לאחר שפיטרו אותי מהעבודה בגלל הקורונה, נסעתי לביקור אצל אחותי באילת ומשם עלה הרעיון לעבור לשם לתקופה זמנית כדי להתנתק ולמצוא את עצמי מחדש.
האקס שלי גר בדרום ככה שהפרידו בינינו שעתיים וחצי של נסיעה, ואני אישית מאמינה שאם יש רצון הכל אפשרי.
אז עברתי לאילת, מהתחלה הוא היה נגד המעבר שלי והוא רצה שנעבור לבאר שבע ביחד ושאעשה את הכל בבאר שבע כי מה אני עושה באילת שאני לא יכולה לעשות בכל מקום אחר?
מפה לשם כבר עברתי , ויום אחד חזרתי מהעבודה כשהוא הגיע באותו היום לאילת על מנת להיות איתי ( יש לו משפחה באילת )
קיבלתי הודעת פרידה שהוא אפילו לא טרח לכתוב בעצמו כי ״ אם אני הייתי כותב זה היה יותר גרוע ״ ,
וחזר לאקסית שלו הפסיכופתית שמיררה לנו את הקשר בלשון המעטה.
לעשות 1+1 אני יודעת , ואני כבר לא רוצה לחזור לקשר איתו מרוב גועל , אבל אני מרגישה את הצורך להיפגש ולכעוס ולהוציא את כל מה שכואב לי, והוא לא מוכן להיפגש איתי בשום צורה.
לא קיבלתי שיחת טלפון, לא קיבלתי פגישה. נטו הודעות של נגמר , תמשיכי הלאה.
ואני כותבת על מנת לשחרר אבל זה שורט אותי ואני מכילה כלכך הרבה עצבים וכעס שאני לא מצליחה להעביר הלאה.
אני אשמח לקבל כל עצה ממישהו שעבר משהו דומה , איך להעביר את זה ומה לעשות? האם שווה להיפגש עם איש מקצוע? כל דבר יתקבל בברכה.
אין בי רצון להישאר במקום הזה, ואני יודעת שלא מגיע לו לראות אותי או לקבל ממני משהו בחיים האלה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות