אני מרגישה שממש התפוצצה לי הבועה שחייתי בה מאז שהתגייסתי

היי.
אני ממש לפני ארבעה חודשים התגייסתי.
לפני שאני אתחיל להגיד מה הבועה שהתפוצצה אני רוצה להציג רקע קצר על עצמי
אני יכולה להגיד על עצמי שלפני הצבא בבית ספר המצב החברתי שלי לא היה משהו. לא הייתי “מקובלת״, וזה לא רק בתיכון - אלא לאורך כל שנות הבית ספר 12 שנה שהיו לא קלות עבורי ונורא רציתי לפתוח דף חדש בצבא. והיו לי מעט מאוד חברות. ולא הייתי יוצאת למסיבות או לשתות איתן (כי הן ואני לא טיפוס כזה). לא מגדירה את עצמי כאדם הכי חברותי אבל גם הן לא במיוחד. אפשר לומר שמין מצא את מינו אפילו שאני כן תמיד רציתי לצאת ונניח לטייל בארץ אבל זה לא עבד עם החברות שלי.
בקיצור כשהגעתי לטירונות הייתי בגישה של אין טעם ממש להתחבר כי ממילא אחרי הטירונות כל אחת מתפזרת לבסיס אחר ולא נתראה עוד. ובאמת לא ממש רקמתי קשר חזק עם אף אחת (הייתי קצת סגורה גם וגם פחות הייתי מועסקת בזה בגלל הגישה שלי - רציתי ייתר להצליח בקורס ולהגיע לבסיס טוב) והופתעתי לראות שלא מעט בנות שם נפגשו שוב אחרי הטירונות (שהייתה ממש קצרה). ואני לא יודעת למה הגישה שלי כל כך הייתה מקובעת ושלהן לא. כאילו אני מרגישה שהן יודעות משהו שאני לא לגבי קשרים חברתיים. כאילו יצאתי מאיזושהי בועה אפילו שזה באמת ממש מוזר לי איך מכמה שבועות אנשים ממשיכים להיפגש זה עם זה, במיוחד עם הריחוק בין הערים (יש בנות שנפגשו אפילו שהן גרות מעל 100 קמ זו מזו. באמת. זה מטורף). אני כן יודעת שהגישה שלי בהכרח משפיעה ומן הסתם שהגישה שלהן לטירונות הייתה שונה משלי וזה איפשר להן באמת להכיר ולהתחבר יותר. אבל הטירונות הייתה סהכ 3 שבועות וכבר עברו שלושה חודשים מאז ועדיין הן נפגשות זו עם זו וזה ממש מפתיע אותי. כלומר איך מתקופה כל כך קצרה אנשים ממשיכים להישאר בקשר. כאילו אני יכולה להגיד על עצמי שרק אם באמת היה לי חיבור ממש חזק אם מישהו אולי זה היה קורה, אבל כמו שאמרתי לא היה לי את זה כי לא ממש ניסתי ובהתחלה האמת קצת חששתי שהחוויה של הבית ספר תחזור על עצמה ובזכות הטירונות הבנתי שזה לא ככה וזה מאוד שימח אותי.
אני גם פתאום רואה שיש כזו תוכנה של house party שכולם משתמשים בה ובחיים לא שמעתי עליה או סתם לדבר אחד עם השני בוואטספ בשיחת וידאו. אלו דברים שבחיים לא עשיתי ופתאום אני רואה שכולם עושים ואני מרגישה שממש התנפצה לי בועה. זה גם גורם לי להתחרט באיזשהו מקום על זה שלא הייתי פעילה בטירונות. אבל אני יודעת שזה לא משנה כי באמת לא נחשפתי לכל הדברים האלו וגם אם ממש הייתי רוצה לא הייתי יכולה לעשות כלום כי הייתי מקובעת על דברים וזה ממש משונה לי וזה גורם לי להרגיש רע שכאילו כולם יודעים ורק אני לא ואני תוהה אם יש לי בעיה כלשהי או לא יודעת מה. אני כאילו מרגישה שאני מפספסת משהו שכולם יודעים. שיש לי חסך כלשהו ואני לא יידעת איך לצמצם את הפער. אני מניחה שזה נובע מהמצב החברתי החלש שהיה לי לפני הצבא והחוסר ניסיון שלי... אבל זה ממש מדכדך אותי