אני זוכר תמיד את הילדות שלי כמשהו ממש שמח , כילד שאין לו בעיות הכל סבבה משפחה סבבה. באמת נורמטיבי לגמרי, אבל שמעו אני סטרייט הבנתי את זה לא מזמן. בגיל ההתבגרות בערך 14 התחלתי לצאת עם בנות נמשכתי לבנות יצאתי עם הרבה לתקופה אבל באותו זמן התחילו לי מחשבות על גברים מבוגרים ממני ממש שנים שהיו לי כמו התקפים שאני בהפקרות מינית מוחלטת( אף פעם לא עשיתי משהו רק במחשבות ומול מחשב) מול אנשים מבוגרים ששולטים בי, כל החיים עישנצי ושתיתי והרגשתי שאני מדחיק משהו שנים חשבצי שאני מדחיק את הזהות המינית שלי. לפני כמה חודשים עשיתי מעשה והחלטתי לרדת לגבר וכשהורדתי לו את המכנס היו לי 2 הבנות.
1. אני לא גיי.
2. עשיתי את זה כבר , היה לי פשוט הבנה מוזרה בראש שהורדתי ככה תמכנס לגבר פעם וזה היה בגיל צעיר.
הקטע שאני לא זוכר כלום אני בזמן האחרון ממש בכאוס המצב רוח משתנה בצורה קציונית בשניות אני תמיד הרגשתי כאילו יש את מי שאני מציג החוצה ויש משהו בפנים קטלני שהורס אותי ואני מדחיק, שאני מרגיש שהוא אפילו לא חלק ממני שהוא נכפה עלי.
בזמן האחרון אני מרגיש תחושות של תהום נפשי כשאני חושב על הילדות. אני לא יודע אם אני מאכיל את עצמי סרטים כי אני בדיכאון או ששה אפשרי. כי ראבק אם כן איך אני לא זוכר את זה, ואם זה לא קרה אז מאיפה מגיע ההרס העצממ המטורף הזה, יש לי פחד פסיכי מאינטימיות בזמן האחרון אני כבר לא מתחיל עם בנות אני מפחד ממש כאילו אני לא רוצה להתמודד עם משהו, חשבתי שזה אולי משיכה לבנים אבל זה לא זה. בנוסף תמיד היה לי קטע עם מבוגרים כאילו פחד מסוים מהם לאיודע איך להסביר כל החיים הרגשתי כאילו הם ניצלו אותי איכשהוא, ועכשיו שאני מתבגר אני מרגיש פתאום שאני מרגיש שהפכתי להיות סוג של האידיאל שהיה לי בראש לגבר שהוא מטריד. למרות שאני יודע שאני סבבה לגמרי ,אבל אני שונא את עצמי על זה שהתבגרתי. לא יודע אם מישהו חווה משהו דומה אשמח לדבר, להרחיב בפרטי או משהו אני בסערת רגשות ממש, ולא נראהלי הצלחתי להבהיר עד הסוף מה אני מרגיש.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות