אני כבר לקראת סוף י"ב, מסיבות סיום ..
מרגישים את האווירה של ה"חופש" כביכול.
אבל אני .. מרגיש שזורקים אותי מבית הספר, מסגרת כל כך ברורה שנתנה לי משמעות לקום בבוקר,
ועכשיו עד הצבא .. (אוקטובר) אני אקום בבוקר,
ולא תהיה לי מסגרת קבועה. זה מוציא אותי מכל מה שאני צריך.
אני מרגיש בתוכי ריקנות כזאת. קשה לתאר.
אני מרגיש בודד, ריק, נטול משמעות.
כל הזמן עובר מבגרות אחת לשנייה.
כל מה שמעניין אותי בתקופה הזאת זו הבגרות הבאה, הציון המספרי הבא.
אני כן נפגש עם חברים לפעמים .. אבל אני מרגיש לבד.
אני חושב שאני פשוט צמא לזוגיות, שאף פעם לא באמת הייתה לי.
אני רוצה בחורה בשכבה שלי. אלפי פעמים כבר כמעט הזמנתי אותה,
אבל כל פעם תירצתי לעצמי למה היא לא תרצה אותי.
(כי אני בטח לא בטעם שלה, היא תסרב, היא תצחק עליי..)
אני כל פעם אוכל את עצמי על זה שאני לא מספיק אמיץ כדי להזמין אותה.
ואני מרגיש שיש לי שעון חול מעל הראש שמודד את הזמן שיש לי כדי להזמין אותה לצאת כי לא נתראה יותר אחרי בית הספר.
הנה עובר יום ועוד יום ועוד יום ולא הזמנתי אותה. ובנתיים אני סובל. רע לי.
"לא טוב היות האדם לבדו".
אני מנסה לפצות על זה עם חברים, אבל זה פשוט לא זה.
אני רוצה חברה, אני רוצה משמעות, אהבה.
זה קשה. אני כל פעם אומר לעצמי שאני אגש אליה ואזכיר לעצמי למה אני ניגש,
אבל הנה שוב פעם אנחנו אחד על אחת ולא אומר כלום בעניין.
לדעתי, היא דווקא בעניין שלי. היא צוחקת ממה שאני אומר ומסתכלת עליי בצורה כזאת ש.. יודעים שהיא רוצה.
אבל אני כזה ביישן וחסר ביטחון בעניין הזה, שאני פשוט לא אומר לה "רוצה לצאת ביחד"?
זה הבדידות הזוגית הזאת מהולה בסוג של יאוש שנגרם מהרגשה שאין ממש משמעות, שהכל הבל הבלים, שאין חדש תחת השמש.
אם יש משהו שכדאי לקום עבורו, זאת אהבה.
גם למשפחה, וגם לחברה/אישה.
וזה מה שחסר לי בחיים.
אני מאוד אוהב את המשפחה שלי, את האחים שלי.
שמח שיש לי חברים טובים.
אבל .. קשה לי להיות לבד.
וקשה לי כפליים לעשות משהו כדי לשפר לעצמי את החיים.
וזה מה שמציק לי.
אולי זה משהו שמאפיין את גיל ההתבגרות, לא יודע.
תוכלו לעזור לי?
אני אשמח. תודה :-)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות