האם יש לכם משמעות לחיים? האם אתם מאושרים?

היי אנשים, מה שלומכם? לו יצויר שהגשמתם את כל החלומות שלכם ואין לכם עוד למה לשאוף, איזה סיבה יכולה לגרום לכם לרצות להמשיך לחיות?
לכאורה אני די מגשימה את עצמי עכשיו, אני לומדת תואר במקצוע שאני אוהבת וכל החיים עוד לפני, אבל אני לא מאושרת, כי אני לא מבינה לאן כל זה אמור להוביל אותי בסופו של דבר. 
יש משפט של הלן קלר שאומר: "הרבה אנשים מחזיקים בדעה שגויה לגבי הגורמים לאושר אמתי. אושר לא מושג באמצעות סיפוק עצמי, אלא מתוך נאמנות למטרה נעלה".
וזה גורם לי לתהות, אולי אני טועה לגבי האושר שאמור להגיע מהגשמת החלומות האישיים שלי? ואם כן, אז מהי אותה מטרה נעלה שלשמה אנו נמצאים כאן? לגרום לעולם להיות טוב יותר? (אגב, אני משתדלת לעשות את זה, אני אוהבת לעזור) אבל מה המטרה של קיום העולם? למה בכלל קיימים האנשים האחרים? כדי שאעזור להם וארגיש סיפוק? זה מזכיר קצת את השרים המיותרים שיש בכנסת, שכדי שהם לא יהיו מיותרים בנו תיקים במיוחד בשבילם.. זה כמו שאדם יצור בעיה וימצא לה פתרון ויאמר שזה התכלית.. אם הוא לא היה יוצר את הבעיה לא היה צריך פתרון..
ואם המטרה בעולם הזה היא ליהנות, אז למה כל עונג והנאה מסתיימים, למה הנאה היא גם סוג של חוסר הנאה- כשהיא קורית אנחנו נצמדים אליה ולא רוצים שהיא תיגמר.. למשל, כשאני אוכלת גלידה גם אחרי שאני שבעה ממנה באלי עוד..  חוץ מזה, אם אנחנו מקיימים את ההנאות שלנו בתדירות גבוהה אז הן כבר לא מספקות אותנו ואז אנחנו מחפשים ריגושים חדשים. תכלס, אף פעם לא נרגיש מסופקים באמת מההנאות שלנו.. זה לא נראה לי כמו מטרה הגיונית, זה האדם?? בשביל זה כל התבונה והחוכמה של בני האנוש?
ואם המטרה היא לצבור ידע ועושר אז מה העניין שנגיע מחושלים ועשירים לקבר?? מה נעשה עם כל ניסיון החיים שלנו כשנמות??
איך מתמודדים עם מחשבות על חוסר תכלית? באיזשהו מקום אני תוהה אם לא היה עדיף לו היינו רובוטים, לא יודעים טוב ורע, חיים בלי לחשוב יותר מידי.. אני קצת מבינה את האנשים שבורחים להתמכרויות.. לפעמים גם לי בא להיות באיזה סטלה..
אני אשמח שתשתפו אותי בסיבה שבשלה אתם חיים ובמה שנותן לכם משמעות וסיפוק. אתם יכולים גם סתם להגיב גם אם אין לכם סיבה ופשוט מתחשק לכם לכתוב.. תודה :)