כן
הכרתי בחור מקסים מקסים לפני שנה. מהרגע הראשון הרגשתי שאני לא בנוח כשאני לידו וקיוויתי שיעבור לי אחרי כמה פגישות כי הוא באמת נסיך.
אבל אפילו היינו בזוגיות ופתחתי איתו את הנושא אבל זה לא באמת עזר כי זה לא תלוי בו, הוא עשה הכל כדי שארגיש הכי בנוח.
אני לא בחורה ביישנית יותר מידי, אולי קצת לפעמים, אני לא מהרועשות, אבל תמיד ידעתי מה אני שווה ואני לא נקלעת למבוכה מיותרת בכל פעם שאני פוגשת אנשים חדשים.
אבל איתו אני שונה. אני פתאום ביישנית כזאת וחמודה וסגורה, ואין לי מה להגיד, וכל מיני תסביכים כאלה שחשבתי שכבר עברתי אותם ופתאום הם חזרו ודווקא איתו.
נפרדתי ממנו. הרגשתי שזה הפריע לי לאהוב אותו בלב שלם כי אני רוצה לחפור לבן זוג שלי, אני רוצה להשתגע לידו, אני רוצה להיות הכי חופשייה בעולם, או אפילו חופשייה כמו שאני בדרך כלל, זה יספיק לי.
הקטע שהרגשות עדיין קיימים והזוגיות שלנו עוד יכולה לחזור. אני חשבתי שאני לא רוצה ילדים אבל איתו אני פתאום מפנטזת על משפחה, אני הפסקתי עם הסמים והשטויות והתחלתי לעבוד בקביעות רק בזכותו. הוא הרים אותי למקום הכי גבוה שהייתי בו בחיים שלי ואני מאוהבת בבן אדם הזה. לא מפסיקה לחשוב עליו ולראות סימנים שלו בכל מקום. אני רוצה אותו כל כך אבל מפחדת להיקלע ללופ הזה שוב. גם הייתי מתביישת להראות אותו לכולם כי בעצם התביישתי מעצמי. כל החברים שלי מכירים משהו אחר. כל מפגש שלו עם המעגל שלי עשה לי חרדות וזה דפוקק.
כרגע אנחנו בסוג של הפסקה פרידה כזאת אבל אני יודעת שאני יכולה להחזיר אותו אם רק אוכיח לו שאני שם ב100 אחוז בלי קונפליקטים פנימיים.
בקיצור מה אתם חושבים? יש פיתרון לדבר הזה או שהוא פשוט לא בשבילי והתת מודע מנסה לרמוז לי את זה?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025