שלום, שמי נטלי אני בת 24 וכרגע בחל"ת .
אני מרגישה שבחיים שלי שום דבר לא מסתדר או מתחדש, אין לי חברים או חברות קרובות ועם המשפחה שלי אני לא בקשר חוץ מהמשפחה הקרובה כמובן.
אני גרה עם אימא שלי ,ורוב הזמן בבית כי אין לי לאן לצאת או עם מי לצאת ..כך שאני די בודדה רוב הזמן.
אימא שלי לא בריאה בנפשה כך שהחיים עמה לא קלים. לעזוב כרגע אני לא יכולה .
מאז שאני זוכרת את עצמי אני בן אדם רגיש מאוד בין היתר בגלל שלא קיבלתי שום חיזוק בילדותי, אדם מתחשב וטוב. אני תמיד נמצאת שם עבור אחרים אבל לצערי הם, לא נמצאים בשבילי.
אני תמיד תומכת ומוכנה לעזור לקרובים אליי אשר נמצאים במשבר ובצרה (אחיותיי ואמי)
אבל כשאני בצרה אין מי שיתמוך בי ואני נשארת ומתמודדת לבדי עם הבעיה והכאב שלי. הרבה פעמים כשרע להן, אחיות שלי נזכרות בי כי אין להם למי לפנות או כי חברות שלהם עסוקות. אני מוצאת את עצמי מנחמת אותן עד לשעות הקטנות של הלילה. ברגע שהמשבר עובר וטוב להן הן שוכחות ממני לגמרי ואני מרגישה כל כך מפגרת ומנוצלת וזה מכאיב לי להיות הבן אדם הזה שבקלות אפשר לנצל אותו ברגעים הקשים ולזרוק אותו ברגעים הטובים .כמו סמרטוט רצפה. כל פעם מחדש אני מנסה להילחם בעצמי ולא לעזור להן, אבל זה חזק ממני ואני לא מצליחה .כואב לי להשאיר אותן לבד עם הכאב שלהן. בעבר הן פגעו בי הרבה פעמים. אבל בגלל שאין לי חברות אני מפחדת לנתק את הקשר איתן כי אח"כ אשאר לגמרי בודדה בעולם. אותו דבר עם אמי כל פעם שהיא צריכה עזרה אני שם לעזור, (גם מבחינה כספית)אבל מהצד שלה אין שום תמיכה במיוחד שלא נפשית.
אני שוקלת ללכת לפסיכולוג ולפרוק שם את כאבי. אני מרגישה שלמרות שאני נותנת טוב לעולם אני מקבלת רע בחזרה .אולי בעולם הזה עדיף להיות אדם אדיש ומנוקר ולא אדם טוב שאכפת לו מהקרובים אליו? אולי אדם כמוני לא מתאים לעולם רע שכזה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות