עברתי חיים מאוד קשים ובו זמנית גם טובים, יש לי משפחה טובה,
אני נראית מאוד טוב ויש לי בן זוג מדהים
ועדיין אני מתמודדת עם קשיים שאין לי מושג איך אני יכולה לעזור לעצמי בהתמודדות עצמה.
אני מרגישה שכל תקופה שעברתי בחיים, התבאסתי שלא הערכתי את מה שהיה לפניי (שהיה מעולה יחסית למה שבא אחרי)
ככל שאני מתבגרת הכל קשה יותר.
אני מגיעה למצב של אפיסת כוחות, שבר כלי
בלי אנרגיות, אני כמעט ולא עושה שום דבר בשביל עצמי וגם זה בגלל ההתמודדויות היומיומיות שמתישות אותי.
אף אחד לא יודע מה אני עוברת יום יום וכמה חוסר אונים אני מרגישה,
מרגישה שהחיים עושים לי דווקא כשאני מנסה להיות הגרסה הכי טובה שלי
אז למה? מה אני צריכה ללמוד מזה? או שאני מסתכלת על זה בצורה לא נכונה?
ואם לא תהיה את הבעיה הזאת, בעיה אחרת תצוץ
ואני לא רוצה, מקור האנרגיה היחידי שלי הוא הבן זוג שלי שבאמת עושה אותי מאושרת
הוא מטעין אותי אבל אני חייבת עוד, כי גם זה עובר.
הכל עובר
אני כותבת את זה אחרי ימים מאוד קשים שאני עוברת עם עצמי, מנסה למצוא פתרונות
לדעת להעריך גם את הקושי, לדעת למה זה גם טוב בשבילי.
אני פשוט עצובה כי שום דבר לא עוזר לי לראות את הכל בצורה טובה יותר, לא יודעת מה לעשות
לרגע אני חושבת שזכיתי, ורגע אחריי אני לא מבינה למה בחרתי בחיים כאלו.
הייתי רוצה לקפוץ עשר שנים קדימה כדי להבין יותר ולהיות במקום אחר, בנפש אני מרגישה בת 70
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות