אני בן 18 וואלה מגיל 11 בפנימיה אמא טובה ואבא טמבל יעני חמור כזה אני אוכל תסביכים ונמאס לי מהכל חברים באים והולכים ועכשיו אני לבד למרות שרוב הזמן אני ככה תקופה קשה של איזה 7 חודש שלא יצאתי לישבות לא פגשתי חברים כלום לבד 7 חודש בבית וגם כל הכיוונים של היזיזות שהיה מעביר את הכאב נעלם עם הדאון אני מקווה לחזור למוטב למי שאני ואםילו יותר רק שלא אשבר אני רוצה להתחיל מחדש יש לי עוד שנה ללמוד והלוואי שיגסייו אותי לעוקץ וואלה אין לי איזה שאלה ככה שיתפתי מהלב נתניה עיר הקודש לבד אפל שם אם לא הייתי בפנימייה הייתי עכשיו בבתי כלא ומתפקד השכונות מהשעמום ילד יחיד עם קוצים בתחת שרק חלם להיות שחקן כדורגל והכל מתנפץכל מה שאני מרגיש שאני בונה מתנפץ וואלה רני יודע שאם הייתי כל אחד אחר בחיים אחרים עם הכוחות והאיניטיליגציה שלי הייתי יכול לעשות הכל אתם יודעים מה בם עכשיו אני יכול אבל אני נראה לי עם איזה בעיה נפשית חח נראה לי מלא בני נוער עם בעיות נפשיות שאף אחד לא מבין איסה שדים יש לנו עמוק בפנים הבי מבאס שאני מרגיש שהקדוש ברוך הוא פתח לי ברז ואני מנסה לתפוס אותו עם היד ומים אי אפשר לשמור בכיסים צריך ליצר להם אחיזה של שפע הלוואי שהייתי מישם את מה שאני אומר דעת זה חשוב אבל בלי בינה (יישום) חרטא תאמינו לי דברו איתי אה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות