יצא שהגעתי לגיל מאוד מתקדם ללא שום ניסיון בזוגיות. אפשר להאשים בכך את כל העולם ואישתו, אבל המציאות היא שאני הבעיה. לא יודע להיות חברותי, לא יודע להתגבר על ביישנות ועל עצלנות.
לא היה איזשהו אירוע בחיים שלי שבו פתאום החלטתי שאני לא רוצה זוגיות. פשוט השנים התקדמו והתקדמו, ולקראת גיל 30 הבנתי שאין לי שום סיכוי הגיוני למצוא מישהי. במיוחד בהתחשב שכל הניסיונות המועטים והכושלים שהיו לי לדבר עם מישהי הובילו אותי לתחושות מאוד רעות. איזור הנוחות שלי עושה לי נוח. ואני לא רוצה לעשות משהו שלא נוח לי.
אז במקום "להיות נורמלי", אני משקיע בעצמי, בפיתוח הגוף והנפש, בתחביבים שלי במקום באיזה אידאל "הגבר המוצלח". לא בא לי להיות שרירי עם חולצה מכופרת ועשיר. בא לי לרוץ חופשי, לגדל רסטות ולשים חולצה של מתקפת הטיטנים וג'ינס קרוע. ושהעולם יתפוצץ. התרגלתי לחיות לבד. זה הפך להיות חלק ממני. במקום לשואף למצוא עבודה מפרנסת, אני עובד במה שאני רוצה (ויצא שאני לא מתלונן על פרנסה. טפו-טפו).
אבל... וזה האבל הגדול: אני אוהב ילדים ומקנא באנשים שיש להם ילדים. אני מספר לכולם שאין סיכוי שמאחד כמוני יצא אבא טוב. שאני מתעניין רק בחיים שלי ולא בנשים. שואלים אותי אם אני גיי. אז לא, אני נמשך לנשים. ואם ממש בא לכם פרטים, אז כלים פועלים בזמן הנכון במקום הנכון.
אני לא יודע מה עלי לעשות. די בטוח שאני לא אצליח להשתנות לדמות של גבר מוצלח ומושך ולפתח זוגיות. אבל בכל זאת אני חושב שאולי אני כן יכול להיות אבא. כי כשחיים לבד מספר שנים, לומדים להעריך את המשפחה. אין לי ספק שמבחינה טכנית אני אדע לטפל בילדים. אבל איך אפשרי להשיג ילד בלי זוגיות? האם הדבר אפשרי בימנו?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות