אני בזוגיות עם חבר שלי שנתיים, אנחנו לא גרים באותה עיר, בערך חצי שעה נסיעה ברכב/ שעה באוטובוס. היתה תקופה שיצא לי לבוא אליו יותר כי אין לי חברים בכלל בעיר שלי ותמיד אנחנו יוצאים עם חברים שלו וגם כי חבר שלי היה בחיטוב כלומר בתפריט מאוד מסודר, הרבה אוכל, הולך כל יום למכון ואלו דברים שיש אצלו בבית (כמויות האוכל והחלבון שהוא צריך/ המנוי שלו במכון), ובנוסף היה לנו יותר כיף אצלו אני לא אשקר. כמובן שהוא גם בא אליי. עכשיו שנינו לומדים לפסיכומטרי כך שאנחנו נפגשים בסופשים, הוא היה אצלי סופש קודם. הפעם כשאני נוסעת אליו זה יוצא מרביעי מאוחר בערב עד ראשון בבוקר (ללמוד וגם לבלות), בדרכ אני באה אליו לפחות זמן. נגיע לעיקר- לעיתים אמא שלי מעירה לי על הזמן שאני אצלו, לדוגמא היום אמרתי לה שמחר אני אסע לחבר בערב ואז היא אמרה שזה הרבה זמן ושאני אבזבז להם אוכל ומים!! כנראה לא נעים לה שאני שם שלושה ימים וחצי. אני באמת חסכונית, עוזרת, שוטפת כלים, לא עושה בלאגן, לא מבקשת כלום, נחמדה, מנומסת ולא מבקשת שיעשו לי כביסה או משהו. אני לא חושבת שזה מפריע להם שאני מתארחת שם (גם חבר שלי אמר שאין עם זה בעיה בכלל). פשוט נמאס לי כל הזמן מההערות האלו של אמא שלי.. למה ברוב הפעמים שאני רוצה לנסוע לחבר שלי שגר בעיר אחרת אני צריכה שיהיה לי מצפון? אנחנו אוהבים וטוב לנו ביחד, מה כבר קרה אכלתי קצת אוכל והתקלחתי כמה דקות???
אשמח לחוות דעת בנושא
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות