במשך שנים שאני מתמודד עם אשמה וחרדה שהובילו גם לדכאון וייסורים בגלל דברים שעשיתי בעבר

שלום לכולם,
מגיל קטן עשיתי הרבה מאוד שטויות, תמיד הכל נשמר אצלי בסוד, כלפי חוץ תמיד הייתי מאוד אהוב ואף פעם לא הסתבכתי בצרות.

לצערי לקח לי הרבה מאוד זמן להתבגר והמשכתי בדרכי הזו גם בתחילת חיי הבוגרים.
הייתי במערכת יחסים רחוקת טווח ורעילה שהתחילה מגיל 16 ונמשכה שנים ארוכות, הקשר התחיל באינטרנט ולאחר שנתיים נפגשנו והבנתי שאני לא נמשך אליה אבל מכיוון שהיה בינינו קשר מאוד חזק ומעצם היותי אדם בעל אופי חלש לא הצלחתי להפרד ממנה למרות נסיונות רבים, במיוחד גם בגלל שהייתה מאוד מניפולטיבית כלפיי בכל מיני צורות וכך זה נמשך עוד 6 שנים.
הרגשתי כמו בכלא איתה במשך תקופה ארוכה.
נשארו בי צלקות רבות ועמוקות מאותה תקופה במיוחד מדברים שבחרתי לעשות שנוגדים את הדרך בה חינכו אותי. הרגשתי בושה עמוקה שהפכה למועקה ובעיה רצינית בחיים שלי.
לבסוף כשהצלחתי לנתק את הקשר החלטתי לאמץ כלבה, התגאתי בכך שאני מציל את הכלבה אבל למעשה חשבתי על עצמי בעיקר ועל כמה שזה יכול לעזור לי ויעשה לי טוב, גם לכך לא הייתי מוכן בכלל, מה לי ולכלבים?
פחדתי מהם כל חיי, אני לא יודע לטפל בכלבים וגם לא לקחתי בחשבון שהדבר כרוך בהרבה אחריות.

כל התקופה הזו שעברתי באשמתי וכל הדברים הרעים שעשיתי גרמו לי לנזק נפשי גדול, לבושה בעצמי, לחרדות לדכאון ולעצב שאותו אני מסתיר מכולם מלבד כמה מחבריי הקרובים.

כשאני מסתכל על עצמי בעבר אני רואה אדם אנוכי ונרקסיסט שאכפת לו רק מעצמו, עבד לדחפים וליצרים שלו.

בגלל שסוף סוף חטפתי מכה רצינית התחלתי להלקות את עצמי על כל דבר שנהגתי לעשות עד שהשתניתי, היום אני חושב שאני כבר לא בנאדם רע. זה ניכר בהתנהגות שלי ובמחשבה שלי שהשתנו.

ובכל זאת, בכל מקום אליו אני הולך אני מרגיש מזויף.
כשמישהו אוהב אותי זה גורם לי למועקה כי אני מרגיש שהוא לא מכיר אותי ואת מה שעשיתי ואילו היה יודע על כך היה בוודאי שונא אותי כמו ששנאתי את עצמי.

בדייטים אני נוטה לשפוך את סיפור חיי מהר מאוד כי קשה לי עם המחשבה שאולי אני מוליך שולל מישהי לחשוב שאני באמת מתוק ותמים כמו שאני נראה וזה מאוד מרתיע לדעתי.

הראש שלי הוא כמו עורך דין נחוש שעובד 24/7 כדי להזכיר לי דברים ששכחתי, אין לי מנוחה.
אני חושב על העבר ומנסה להבין את עצמי.
אני חושב על העתיד ומנסה לחשוב אם יש לי עתיד בכלל, האם יש בת זוג שתהיה מוכן לקבל אותי? והאם יש עבודה שאוכל להתקדם בה?
איך אוכל להסביר את הכשלון שלי לאנשים שאוהבים אותי ורוצים שאצליח?

זוכר את עצמי מאוד אופטימי בעבר תמיד, תמיד עם חיוך.. והיום החיוך מזויף לרוב ואני כבר מאוד פסימי.
קשה לי להתרכז בדברים שאני רוצה לעשות כי המחשבות נודדות הרבה

אני ככה שנים, לא מצאתי עזרה עדיין אבל אני לא מתייאש, אולי אחד מכם יעזור לי ואני אהיה חייב לו חובה גדולה.