נשואה שנה עם תינוקת בת חודש וחצי וחיה ל-ב-ד
בעל שקם בבוקר הולך לעבוד, מסיים לעבוד הולך לאמא שלו משם לבית כנסת ושוב לאמא שלו..וחוזר הביתה בתשע תשע וחצי בלילה ...אין תקשורת, אין דיבור אין שום דבר משותף ולא בונים כלום ,כך הזמן עובד כולל ימי שישי וימי שישי שוב ולך לאמא אחרי העבודה ...
אני מרגישה שנגזר עלי לחיות לבד בלי זוגיות בוכה המון ומרגישה בדידות וריקנות בלי אהבה בלי קשר בלי תמיכה ובלי שום דבר..
וחושבת להתגרש...
ברווקות היה לי הרבה יותר טוב היה לי חברים והייתי יוצאת והרגשתי לא לבד ..
מה אתם מייעצים לקום להתגרש ? לחכות שהילדה תגדל ..? בינתיים איך להתמודד עם המצב
אני אציין שאין לי לאן ללכת ואין לי משפחה ... וגם מבחינה כלכלית מאוד מפחיד אותי לגדל ילדה לבד וחוששת שלא אוכל לתת לה את כל מה שהיא רוצה וצריכה ולא רוצה לגדל אותה בצמצום ..מרגישה שמוכנה לוותר על עצמי רק שיהיה לה טוב
אבל מאוד קשה לי לוותר על עצמי ועל המקום שלי .אני רוצה זוגיות אהבה קשר מישהו שיאהב אותי..ומרגישה כמו אישה גרושה או אלמנה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות