שלום לכולם,
אני אתחיל בזה שאני משתף כאן משהו מאוד אישי שלי, אני הולך לכתוב כאן משהו מעמקי נשמתי, שבחיי לא תיארתי שאני הולך לספר למישהו.
לכן אני משתמש בכינוי אנונימי, ואשמח שתתייחסו לבעיה שלי בכמה שיותר רצינות, כי אני כותב כאן באמת מהלב.
אני בן 23, אני טבח מתחיל במקצועי.
יש לי חברה מקסימה, משפחה מקסימה, ובאמת כל המסביב שלי מאוד דואג ואוהב אותי.
שמתי לב שבזמן האחרון, משהו מאוד התעצם בתחושות שלי עם עצמי לגבי זה שאני מאוד נהנה, ומאוד מסופק מכך שאנשים אחרים רואים את המעשים שלי.
כלומר, אני מאוד אוהב לבשל, בעבודה שלי במסעדה, שמתי לב שאני הרבה יותר נהנה מכך שהסועדים מסתכלים עליי עובד בזמן הסרוויס, לפעמים יותר מעצם העובדה שאני מבשל, שזה גם דבר שאני מאוד אוהב.
זה מתחבר לי לתקופות יותר ישנות, כשהייתי לוחם בצבא, הייתי חוזר הביתה, ובדרך הביתה הייתי הולך דרכים יותר ארוכות, או מבקש מההורים שלי לא לאסוף אותי, כדי שאנשים אחרים יראו שאני לוחם, ויראו שיש לי נשק, ויראו שאני בעצם ״לא עוד סתם ג׳ובניק״ אלא השקעתי מעצמי כביכול.
אני כרגע בין עבודות, ואני מחפש מטבח -פתוח- כדי שיראו אותי עובד וככה הסיפוק שלי מהעבודה יהיה גדול יותר.
אני באמת נמצא בתקופה מאוד מבולבלת, אני לא יודע מה לעשות...
אני לא מספר על זה לחברה שלי, כי אני לא רוצה להצטייר בעיניה כדבר מסוים, אני מרגיש שהיא קצת איבדה את הסבלנות שלה כלפיי, אבל אני מרגיש אבוד לגמרי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות






































2025