שלום לכולם, אני נמצאת בבעיה והחלטתי לכתוב כאן בתקווה לקבל עצות.
אני נמצאת בזוגיות בריאה כבר שנה. אנחנו לא ממהרים למסד את הקשר אבל מדברים על העתיד, מה כל אחד רוצה ואיזה תוכניות יש לנו במשותף לעתיד.
הייתה לנו שיחה על ילדים וכרגע אנחנו מדברים על הנושא הזה הרבה בשביל למצוא פיתרון.
הבעיה היא כזאת, אני לא רוצה ילדים והבן זוג שלי רוצה לפחות ילד אחד.
אני מרגישה שילד זאת עבודה יום יומית מפרכת, אחריות גדולה מאוד חוסר בחופש וחינוך שצריך לעבוד עליו בתקווה שהילד לא יגרר וילמד מילדים אחרים דיבור גס, קללות ואלימות.
אני מכירה את עצמי ואני יודעת שאני לא יכולה לקחת אחריות גדולה כ"כ, אין לי סבלנות ובמיוחד לילדים. אני מפחדת להרים יד על הילד כשאהיה מתוסכלת מהבלאגן שיעשה בבית או מעצבנות כללית.
אני לא יכולה להתמודד עם שיגרת עבודה או לימודים, אני תמיד מרגישה שאני צריכה חופש ובריחה ליום או יומיים אז עם ילד אני לא יודעת איך אני אתמודד.
נפשית אני מרגישה שזה די גדול עליי ואם אני יכולה להימנע מלהביא ילד, אני כנראה לא אביא אחד.
הבן זוג שלי רוצה לפחות ילד אחד והוא אומר שהוא רוצה את הפוטנציאל שיהיה לנו או לאמץ אם אני לא רוצה לעבור את ההריון.
הוא בעצמו לא יודע אם הוא ישנה את דעתו בקשר לילדים אבל הוא רוצה לחיות בידיעה שאם יום אחד נחשוב על ילדים, אז אנחנו נעשה ילדים בלי בעיות של מי מאיתנו לא רוצה.
אנחנו מדברים על הנושא הזה מדי פעם ואני לא הבטחתי לו שום דבר, אמרתי לו אפילו את הפוטנציאל הזה אני לא יכולה להבטיח לך. אני לא רוצה להבטיח דבר כזה ובעוד כמה חודשים לחזור בי.
הוא אמר לי להתייעץ עם אמא שלו, לדבר איתה על הנושא הזה כי היא ילדה אותו בגיל די מבוגר ואולי גם היא לא הייתה בטוחה אם להביא ילד או לא.
עדיין לא דיברתי איתה כי אני קצת מובכת מהנושא ואני לא רוצה לאכזב אותה.
ההורים שלו די מבוגרים והם מקווים שהוא יביא להם נכדים, אני לא רוצה לשבור להם את הלב.
כמובן שגם קשה לי לאכזב את המשפחה שלי.
מה אני עושה?
אני חייבת עצות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות