#דבריםשחשבתישאניאוהבאנילאבאמתאוהב
אני יודע שמה שאני כותב כנראה לא יעזור אבל בכול זואת אני רוצה לשתף לאחר הצבא החלטתי שאני ישר מתחיל לעבוד ולטייל ותוך כדי לנסות להתקבל ללימודי תואר ברפואה כי מאז שאני התנדבתי במדא בזמן התיכון וגם בצבא אני זוכר שאהבתי רפואה סדרות על רפואה ואפילו הגעתי למצב שאני קורא ספרים על רפואה וזה מעניין אותי ההרגשה העצמית הייתה טוב מאוד בלי יותר מידי מחשבות ודאגות עד שהגעתי לפסיכומטרי (באותו הזמן אני גם הייתי מובטל) הקורס הייה טוב המרצה הסביר טוב אבל איפה שהוא באמצע פשוט נפל עלי משהו אני לא יקרא לזה עצלנות כי בכול זואת הייתי הולך לשיעורים והייתי מקשיב ולומד אבל ברגע שאני הייתי מגיע לבית בום התחילו תירוצים "אני יעשה את השיעורים אחרי זה מעדיף לעשות משהו אחר" למרות שאני יודע שזה הייה הדבר הכי חשוב באותו הרגע מפה לשם הגעתי למצב שלא עשיתי מספיק חזרות והפסיכומטרי שלי יצא נוראי לאחר מכן חזרתי לעבוד והגעתי למצב שאני מרגיש שאני כישלון בחיים ביגלל כולכך הרבה סיבות ופסיכומטרי והבגרות שהייתה לי היו חלק עיקרי בסיפור ולכן גם לא רציתי לנסות שוב לגשת לפיסכומטרי ועם הזמן גם עבר לי החשק לילמוד רפואה פשוט התחלתי להמציא לעצמי מלא סיבות למה אני לא מנסה להתקבל שוב לאחר כשנה בעבודה החדשה החלטתי לנסות דרך אחרת ללכת ללמוד תכנות ועוד פעם הקורס התחיל טוב במבחנים קצת פחות אבל אהבתי את הקורס כולכך בהתחלה עד שהגיע חומר שאני התחלתי להסתבך ואני בן אדם שקט שלא שואל שאלות מול כול הכיתה בקיצור ברגע שהתחלתי להסתבך עם התכנות התחלתי לוותר לעצמי מפה לשם לא ניגשתי לכמה מבחנים ובסופו של דבר לא סיימתי את הקורס לצערי ביקשתי עזרה מהמכללה אבל העזרה הגיעה רק בחודש חודשיים האחרונים של הקורס וכרגע חזרתי לעבוד ואני לא יודע מה לעשות עם עצמי מרגיש בדכאון וכי אין עוד דברים שמעניינים אותי עוד לא רפואה לא תכנות כרגע המחשבות שלי זה איך אני קונה בית אני בן 25 שאין לו חסכון כי הייתי צריך לעזור להורים ואיך מוצאים זוגיות אבל זה כבר סיפור אחר מגיש מדוכא אין עתיד לעולם הזה