אני בן 19, עתודאי (י״ג, י״ד) לומד אלקטרוניקה.
בחור נחמד סך הכל שמאוד אוהב לרצות את הסביבה, וזקוק לאישור וחיזוקים, לא דבר טוב במיוחד.
נחזור לזה עוד מעט.
רוב הזמן אני שקט אבל לפעמים אני אוהב לדבר באמת ולהתבטא בעיקר אם זה מעורר בי עניין ואז אני בא לידי ביטוי. אז יש בי קצת דיסוננס.
הכרתי כמה חברים טובים והתגבשנו בשנה האחרונה שזה לא מובן מאליו.
עד כאן נשמע טוב, אבל העניין הוא שאני המון זמן מתמודד עם הפרעות רגשיות, אפשר לקרוא לזה עצב, חרדה/דכאון, לחץ, פחד, כעס… הרבה רגשות שליליים.
עברתי התמודדות לא פשוטה בשנתיים האחרונות.
אני מרגיש שמשהו חסר לי מאוד מבחינה רגשית ואני לא מבין מה הבעיה… אני חושב שאני זקוק לאהבה ואני לא מבין למה אני לא מצליח לחבק ולהסתפק באנשים שכבר בחיים שלי, למה אני מרגיש חוסר??
אני בכלל לא בטוח מה אני רוצה מהבחינה הזאת.
קודם כל, מה זה בכלל אהבה בשבילי? לא רק מבחינת חברות, גם מבחינת אינטימיות ויחסים. בנים/בנות, אני לא בטוח מה נכון לי ואם בכלל אני מתאים לזוגיות. אני נורא רוצה למצוא משמעות בחיים שלי ואני מתעמק יותר מדי בדברים האלו ולא מוצא תשובות אז זה רק מביא תסכולים.
אני מרגיש מאוד בודד גם כשיש איתי אנשים שאני מרגיש אסיר תודה שהם קיימים בחיים שלי כי זה לא מובן מאליו. אבל עדיין מרגיש שיש לי חלל ריק של רגש שאני לא מצליח למלא אותו ולא יודע מאיפה למלא אותו.
ולמה אני בכלל מרגיש שיש חלל ריק כזה?
לא ידעתי על עצמי שאני יכול להיות עד כדי כך תלותי באישור ובאהבה חיצונית, ברמה שלפעמים אני זקוק לזה כמו אוויר לנשימה.
בכל מקרה לא יודע מה השאלה ומה הפואנטה כאן בעצמי, אבל מה הייתם אומרים למישהו שאתם אוהבים שמשתף אתכם בדברים הכבדים האלו?? מאיפה בכלל מתחילים לתמוך במישהו שעובר סיטואציה כזו ומרגיש שהוא לבד?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות