אני האדם הכי מכוער בפער שאני מכיר, כל דבר בי לא סימטרי.
יש לי אוזניים ענקיות ששונות בצורה שלהן, אף גדול ולא ברור, מצח גדול, עיניים שלא באותו הגודל ועוד דברים.
זה הגיע למצב שאנשים שעוברים לידי ברחוב לא מצליחים להסתיר את העיוות בפרצוף כשהם מסתכלים עלי.
הדימוי העצמי שלי ברצפה, למרות שאני מנסה להסתיר את זה. זה גם גורם לאנשים לזלזל בי, והרבה.
כל אלה, ועצם העובדה שאני מאוד מודע לעצמי בכל רגע נתון מונעים ממני לעשות כל מני דברים, אני נמנע מלצאת למסיבות, לברים ודברים כאלה.
אני לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שהסתכלתי במראה ולא שנאתי מה שראיתי. אולי זה קצת עלוב אבל מאז שזה התחיל בחטיבה-תיכון ככה, החלום הכי גדול שלי היה רק להיראות נורמלי, אפילו לא יפה או דוגמן, חד משמעית מסתפק בפרצוף נורמלי.
באמת שאני לא מצליח כבר אחרי כל השנים להחזיק את ה"הכל בסדר אצלי" ובוא נגיד שהצבא לא ממש עוזר, לא מסוגל להמשיך ככה יותר.. נואש לעזרה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות