בעצם הכל התחיל מאז שהתחלתי את החטיבה (כיתה ז')..
לא הסתדרתי עם רוב האנשים ולא פיתחתי מעגל חברתי כלשהו..
ונוצר מצב שאת רוב 6 השנים האחרונות בבצפר בזבזתי בעיקר בבית..
לעיתים רחוקות הייתי קובע דברים פה ושם אבל לא משהו מתמשך..
בקיצור, חשבתי שהסיוט הזה ייגמר כשאני אתגייס לצבא ואכיר אנשים חדשים..
ואני בצבא כבר למעלה משנה, והכרתי אנשים חדשים ובאמת התחברתי אליהם..
אבל, הם לא גרים בעיר שלי, כל אחד גר בעיר אחרת, וזה באמת סיפור להפגש..
אני עושה יומיות בצבא, ואני במצב שאני מגיע בבוקר לבסיס ונהנה.. ומתבאס רצח שנגמר היום ואני צריך לחזור הביתה.. אני חוזר ומתבודד בבית, מעביר תזמן בין המחשב לטלויזיה עד שיגיע מחר.. כי אין לי משהו אחר לעשות..
אני באמת מבואס מזה שאני עושה יומיות ולא נמצא עם אותם חבר'ה בבסיס סגור..
עוברות לי מחשבות בראש של להתחצף למפקד שלי או משהו כדי לקבל ריתוק ואז יהיה לי תירוץ לא לחזור הביתה (אבל אני לא אעשה את זה כמובן)..
נמאס לי כבר מהבדידות הזאת ומהשעמום הזה, אני משתדל ללכת לחדר כושר אבל זה לא מעביר לי מספיק את הזמן..
הסופשים כלכך ארוכים ומשעממים, באמת שאני מעדיף לסגור שבת בצבא..
איך אפשר להפיג את השעמום הזה? אני פאקינג בזבזתי 7 שנים מהחיים שלי בבית המסריח הזה, נמאס לי כבר..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות