בשמונת החודשים האחרונים אני נמצאת בזוגיות מופלאה עם בחור מדהים שמבוגר ממני ב-16 שנים וחצי.
כשאני אומרת מופלאה אני מתכוונת לזה במלוא מובן המילה- אני מרגישה שפשוט מצאתי את החצי השני שלי ובלעדיו אני פשוט לא חיה. יש בנינו כבוד הדדי ואף לא שום פער מנטלי או תקשורתי כלשהו כך שעבורנו פער הגילאים לא מהווה פקטור בכלל. אנחנו מדברים הרבה על עתיד ובית ומשפחה (דבר שהוא מאוד רוצה כבר). לגבי ילדים, אני עדיין לא מרגישה שאני מוכנה ולא תכננתי להיות אמא בשלב הזה בחיים (אני גם בשנה א' לתואר ראשון באוניברסיטה) אבל אני מרגישה שאני לא ארצה לעולם אף אחד אחר חוץ ממנו ככה שאני מוכנה גם לשנות את התכניות לעתיד שלי בשבילו.
אבל, ויש אבל. המשפחה שלי מתנגדת לקשר, בעיקר אבא שלי, כמובן בגלל הפער.. צריך לציין שאני מגיעה ממשפחה מסורתית פלוס. אנחנו מאוהבים בטירוף אבל קשה לו להמשיך עם חוסר הוודאות הזו, ואני מבינה אותו כי הוא בסופו של דבר רוצה לדעת מה קורה איתו ולא לבזבז זמן יקר.
העניין הוא שאני לא מצליחה לאזור אומץ להילחם על זה מול ההורים שלי, ומצד שני לא יכולה לוותר עליו (וגם לא עליהם). כל פעם שאני ניגשת לדבר איתם אני משתפנת ופשוט דוחה את זה ולבן הזוג שלי כבר נמאס, וההורים שלי בינתיים מקבלים את הרושם שהם מצליחים לדחוק אותי לפינה. מיותר לציין שאני לא נוהגת לשתף אותם יותר מדי על הקשר.
זה מפחיד אותי מאוד ואני מרגישה שאני כבר נכנסת למצב דיכאוני עוד רגע.. דבר שלא עוזר לי עם תקופת המבחנים שמתחילה עוד רגע...
אשמח לכל עזרה שהיא.. אני באמת כבר אובדת עצות :(
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025