דחייה אחרי דייט ראשון תוך התמודדות עם חרדה חברתית, לא מצליחה להרים את עצמי

מאז החטיבה פיתחתי חרדה חברתית שמלווה אותי עד היום במינונים קצת אחרים.
מי שלא מכיר את המושג מדובר מפחד מביקורת מהסביבה עד כדי מצב של חרדה בה האדם מתחיל לרעוד, להזיע, דפיקות לב מהירות כשהוא נתון לביקורת של הסביבה במיוחד בסביבה ביקורתית.

במשך שנים נלחמתי בזה בכל דרך אפשרית, אם זה בבחירת מקצוע שמוציא אותי מאזור הנוחות, ללכת לדבר עם אנשים, להעמיד פנים שאין לי שום בעיה והביטחון עצמי שלי בשמיים. הצלחתי לגרום לעצמי להאמין שאני יפה, יכול להיות הרבה מעבר למה שאני. שאני חכמה ושכולם רואים את זה, ושאין לי שום סיבה להרגיש חסרת ביטחון כשיש בי כל כך הרבה איכויות.

מבחינת זוגיות, לצערי אף פעם לא הצלחתי להגיע למצב של זוגיות. ככל הנראה כי אני משדרת סוג של ריחוק או שפשוט אני לא מודעת לעצמי ואני לא יכולה באמת למשוך גבר. מצד שני, אני לא נראית במצב שאף אחד לא ירצה לצאת איתי, או כך לפחות נראה לי.

אני בן אדם שמאוד חושש מהביקורת של הסביבה אבל תמיד בסוף איכשהו אני קופצת למים העמוקים ומנסה להתמודד. אז החלטתי להירשם לאפליקציית היכרויות, הרצון למצוא זוגיות בימינו גרם לי להיכנס למקום הזה שיותר לא אכנס אליו שוב.

יצאתי משם לדייט עם מישהו שעשה רושם שמצאתי חן בעיניו, השקעתי בנראות שלי לקראת הדייט הזה (אני לא יוצאת להרבה דייטים, לכן ההתרגשות לקראת אחד כזה עלתה). היה בינינו חיבור ממש טוב, נפתחתי אליו ודיברנו המון בטלפון ובדייט עצמו...באמת שהרגשתי שהוא בעניין, יום לאחר מכן אני מקבלת הודעה ש"אני בחורה מדהימה וזה לא מתאים לו". האינסטינקט הראשוני שעלה לי זה למה שהוא לא ירצה להמשיך עם "בחורה מדהימה", הרי אם הוא פגש מישהי מדהימה הוא ירצה להמשיך לצאת איתה, לא?. אז לא, זו צורת התבטאות שכזאת, שכנראה הוא העתיק מחבר שאמר לו מה לכתוב, כי לכתוב למישהי שהיא לא מושכת זה פחות מתאים.
הבכי שהגיע לאחר מכן לא הפסיק, הרגשתי שאני נחנקת מרוב דמעות...המחשבות הבאות שמלוות אותי עד היום הן שאם הוא לא רצה אותי אז אף אחד לא ירצה, התחלתי להיזכר בכל הקשרים שהיו לי עם גברים ונותקו וחיברתי אותם לכדי זה שאם הם לא רצו אותי זה ככל הנראה בגלל המראה שלי.
התחלתי להיזכר בכל הפעמים שהייתי עם חברה והתחילו איתה גברים ואני נשארתי בצד לעודד.

מאז שהוא דחה אותי אני לא מסוגלת להיכנס לאפליקציה, לא מסוגלת לצאת לעוד דייט ולהיפגע...כל השנים האלה שהשקעתי בעצמי ופיתחתי את היכולות שלי, את הנראות שלי...כל הביטחון שלי נפל לרצפה, אני עד היום לא מעכלת שמישהו ממש סירב לי, זה ממש לבטל את כל המהות של האדם. ואם נודה על האמת...הבחור לא היה ממש שיא האטרקטיביות וזה מה שהכי מציק לי...אם מישהו כזה דחה אותי אז למה שאחרים שיותר מוצלחים ממנו ירצו?

באמת שאני נלחמת כל יום על החיים האלה, נלחמת כל יום להיות טובה יותר ומשופרת יותר...בימים האלה אני מנסה לצאת מהדיכאון שנסחפתי אליו, אני סובלת מאכילה רגשית בגלל הלבד שאני נמצאת בו ואין אף אחד שיכול להבין או להתחבר למה שאני עוברת...כשאני מנסה לשתף אנשים במה שאני עוברת הם מבטלים אותי כי מבחוץ הכל אצלי נראה בסדר (אף אחד מהסביבה שלי לא יודע שיש לי חרדה חברתית) ואין לי עם מי לדבר ולפרוק את מה שאני מרגישה.

לא יודעת איך להרים את עצמי מהדחייה הזאת, זה הסיוט של כל מי שמתמודד עם חרדה חברתית. הלב שלי כואב, יש לי בחילות ואני עייפה ממחשבות.
אני לא יודעת איך להתמודד עם דחייה, עברתי הרבה דברים כואבים פיזית בחיים אבל זה ללא ספק הדבר הכי כואב.
אשמח לקבל מכם עצות כיצד להתמודד עם דחייה ולהחזיר את האהבה העצמית ואת האמונה בזוגיות שוב.
תודה לכולם.