היי,
רקע קצר: אני טיפוס למדני.
חיפשתי תמיד עניין בתחומי הלימוד שבחרתי.
תוך ארבע שנים סיימתי שני תארים בציון מכובד, לא תחום שמעניק רישיון עיסוק אבל כן מצריך תואר שני בכדי להקרא מקצועי בו ומיממתי הכל בעצמי.
עוד באמצע תואר הראשון הציעו לי מסלול ישיר לדוקטורט אבל מסיבות פרקטיות, העדפתי להתעסק לבינתיים רק עם המאסטר.
היום אחרי כמה וכמה שנים שלא פתחתי ספר, "מדגדג" לי מאוד להמשיך ללימודי הדוקטורט.
אני צמאה לידע עולם וכזה שמפעיל בי את מה שהרגשתי עוד כשהייתי סטודנטית.
אני לא יכולה לתאר את ההנאה בחיפוש וחקירת המידע לעבודת גמר. מסוגלת להשאר ערה לילות שלמים מבלי להרגיש שהזמן עף.
בשנים האחרונות, החיים הביאו אותי למצבים שמעסיקים אותי בשוליים של החיים, של משחקים נמוכים ושטותיים, שבמבט ממעוף הציפור אני אומרת לעצמי : מעבר לעובדה שזאת לא אני, לאן זה מביא אותי? לאן זה מקדם ומממש את מי שאני?
אני לא מביאה את עצמי בעיני עצמי למימוש, שלא נדבר על רגרסיה אדירה ביכולת ההתפתחות שלי.
ומשם התחילו הגעגועים לספסל הלימודים ולהבטחה שהבטחתי לעצמי לסיים את הדוקטורט כשאבשיל.
כמישהי עם רגליים על הקרקע, אני שואלת את עצמי היום שאלות אחרות - האם אני אגואיסטית? חולמת?
הבטחתי לעצמי דוקטורט אבל יהיו מי שיגידו לי : למה את חייבת לחזור לאקדמיה, תעשי קורס שמעניין אותך וזהו.
לא יודעת, מפחדת להתבלבל....
האירו את עיניי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025