כשיש אנשים סביבי אין לי כוח אליהם ואין לי כוח לשמוע אותם. אין לי שום דבר נגד אנשים אחרים אבל המציאות היא שאני לא מעונין בחברתם (האבסורד הוא שאחר כך אני מתלונן שאני מרגיש לבד). אני לא יודע למה אבל כשיש סביבי במקרה הרבה אנשים אני מתחיל לחטוף עצבים. אני מרגיש שאני לא רוצה שאף אחד יהיה סביבי ושאני לא מסוגל לשמוע אף אחד. אנשים מעצבנים אותי בלי שהם באמת עשו לי כלום.
אני גם מקנא מזה שבחורות יפות עולות לבנים אחרים. אני פשוט לא יודע איך להתמודד עם זה. זה משגע אותי. אתמול מישהו שאני מכיר הביא מישהי ממש יפה. נמאס לי. נמאס לי שלאחרים יש ולי אין. נמאס לי להיות זה שאין לו. נמאס לי להיות זה שדורכים עליו. כואב לי שאני נמצא בחברה ובסגנון חיים שאני לא באמת אוהב. אני לא אפרט אבל יש לי סיבה מסוימת למה אני נשאר בסגנון החיים הזה ולא מחליף. אני פועל מתוך רצון פנימי מאוד מסוים שמוביל אותי, אבל הוא לא מביא אותי לאיכות חיים חומרית, אלא למקום רוחני עמוק, שנותן לי אמנם סיפוק רוחני נקודתי וספציפי, אך עוקר ומחריב כל מה שקשור לשמחת החיים שלי ולאיכות חיי. כאמור, כשיש סביבי אנשים ובנות שמפטפטים זה מכניס אותי ללחצים וטין לי כוח לשמוע אותם בכלל ואני מרגיש שאני רוצה שקט ושאני לא מעונין אפילו לראות אותם. איך להתמודד?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025