אני חיילת משוחררת, אני מוכרת בחנות שמלכתחילה זה היה ברור לי שהיא עבודה זמנית -
התחלתי שם ברגל שמאל, המנהל לא הביא לי משמרות כי לא האמין בי, ביקשתי להתפטר והסברתי לו את המצב שלי שאני חייבת כסף והוא החליט להביא לי הזדמנות.
מאז אני במשרה מלאה, הוכחתי את עצמי והייתי המצטיינת למלא זמן בכל פרמטר - לאט לאט התחלתי להכיר את כל העובדים והם נהיו כמו משפחה שלי.
אני יוצאת איתם אחרי עבודה, אחרי משמרות, מבלה איתם - אני באמת אוהבת אותם. זה ככה כבר שנתיים.
אהבתי מאוד גם את העבודה עצמה כי הייתי טובה במה שאני עושה והעבודה עצמה כיפית.
אני בן אדם שמשתגע מהר מאוד ואני חייבת שינוי, לפני שנה היה שלב שהתחלתי להגיע לעבודה ולהשתגע ברמה שאני לא יכולה לראות יותר את המקום, הלקוחות - זה בא לידי ביטוי בתסכול ומרמור שאני מוציאה על כל מי שמסביבי כולל העובדים (והם שמים לב), לא משנה כמה ניסיתי להרגע ולהשתלט על עצמי זה לא עזר.
אמרתי למנהל שלי שאני מתפטרת והוא אמר שאין מצב בחיים שהוא משחרר אותי ושזאת רק תקופה, הקשבתי לו ונשארתי עוד שנה. שרדתי את השנה, אבל כבר לא היה לי כיף כמו פעם.
עכשיו אני כבר שנתיים בעבודה ואני מתחילה להרגיש שוב את מה שהרגשתי לפני שנה, בהתחלה ביקשתי מהמנהל שבוע חופש - חזרתי רעננה אבל זה לא היה ככה להרבה זמן,
אני באה לעבודה גמורה, זה מתסכל אותי שאני לא מצטיינת כמו פעם ושיש עובדים טובים ממני, זה מתסכל אותי שאני כבר לא אוהבת את העבודה, הגעתי למצב שאני באה לעבודה רק בשביל העובדים - ואז קורה מצב שאני רק מדברת איתם במקום לעשות את העבודה שלי.
אני רוצה להתפטר אבל אני פוחדת שלא אמצא משהו טוב אחר, כי אחרי הכל אני מרוויחה טוב בעבודה הזאת ואני עובדת עם חברים.
אני יודעת שגם אם אני אתפטר אני בחיים לא אשמור על קשר עם אף אחד כי אני כזאת.
מה כדאי לי לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות